בלי טובות מהעולם: מאחורי ההחלטה לעבור לחימושים מתוצרת הארץ

רה"מ בנימין נתניהו החליט להגביר את הייצור המקומי של אמצעי הלחימה כדי לבצר את עצמאות החימושים של מדינת ישראל.

הכרעתו העקרונית התבססה על הניסיון המר שלאחר טבח 7 באוקטובר, כאשר ישראל גילתה את התלות שלה באספקה מבחוץ, אבל גם הלקחים ממלחמת אוקראינה מובילים לאותה מסקנה בדיוק.

מלחמה זו חוללה מהפכה באופן שבו מדינות חושבות על ביטחון לאומי. במשך עשרות שנים הניחו ממשלות כי גם בעימות ממושך ניתן יהיה להסתמך על שווקים בינלאומיים, על שרשראות אספקה גלובליות ועל בעלות ברית שיספקו תחמושת ואמצעי לחימה במקרה הצורך. המציאות בשדה הקרב היתה מורכבת הרבה יותר.

המלחמה הפכה לעימות התשה, שבו היכולת לייצר במהירות פגזים, טילים, רחפנים ומערכות יירוט חשובה לא פחות מהטכנולוגיה עצמה. מדינות אירופה וארה"ב גילו כי בסיסי הייצור שהצטמצמו במשך עשרות שנים, אינם מסוגלים לעמוד בקצב הצריכה העצום של מלחמה מודרנית. קווי ייצור שנבנו לתקופות שלום התקשו לספק את צורכי הלחימה, ולעיתים חלפו חודשים ארוכים עד שהתקבלו משלוחים חדשים.

ייצור מקומי לא מחליף בריתות אסטרטגיות, אך הוא מעניק למקבלי ההחלטות מרחב פעולה גדול יותר ומפחית את התלות בהחלטות המתקבלות בבירות זרות

המחסור בחימושים כמגבלה עיקרית על יכולתה של אוקראינה להפוך את הקערה על פיה עובר כחוט השני בשנים האחרונות למלחמה - גם בהגנה וגם בהתקפה. בכל עת שהאוקראינים קיבלו מן המערב נשק מתקדם, התברר שבלי תחמושת בכמויות יש בו ערך סמלי בלבד, והחלום לבצע באמצעותו מפנה אסטרטגי בחזית נגוז. כמו חולה הזקוק להנשמה, לא די במכונת הנשמה נהדרת ומשוכללת, צריך שמישהו ידאג גם לאספקה סדירה של בלוני החמצן אליה.

בשבועות האחרונים, לדוגמה, האוקראינים סובלים ממחסור חמור ביותר בטילי היירוט למערכות פטריוט. הרוסים זיהו זאת והגבירו את שיגורי הטילים הבליסטיים לעבר מטרות אסטרטגיות באוקראינה. היעדר היכולת ליירט אותם משפיע לרעה ומסכל, בין היתר, את האפשרות שאוקראינה תיזום מהלך התקפי בחצי האי קרים, כפי שתכננה.

הניסיון האוקראיני מלמד כי גם כאשר מדינה נהנית מתמיכה בינלאומית רחבה, אין פירוש הדבר שכל אמצעי הלחימה הדרושים לה יהיו זמינים בכל רגע נתון. קל וחומר אם תמיכת העולם אוזלת, כפי שקרה במקרה הישראלי. מדינה שנלחמת על חייה עלולה להיסחט, פשוטו כמשמעו, על ידי יצרניות החימושים. ייצור מקומי אינו מחליף בריתות אסטרטגיות, אך הוא מעניק למקבלי ההחלטות מרחב פעולה גדול יותר ומפחית את התלות בהחלטות המתקבלות בבירות זרות.

בסופו של דבר, לקחה המרכזי של מלחמת אוקראינה הוא אסטרטגי. מדינה השואפת לשמר חופש פעולה לאורך עימות ממושך זקוקה לא רק לצבא איכותי ולבריתות בינלאומיות, אלא גם ליכולת עצמאית ומתמשכת לייצר את אמצעי הלחימה שעליהם נשען ביטחונה. אפילו לבעלות ברית קרובות עשויים להיות אילוצים פוליטיים, משפטיים או תעשייתיים המשפיעים על קצב האספקה. ככל שהעולם נעשה בלתי צפוי, כך הופכת העצמאות התעשייתית לאחד ממרכיבי החוסן הלאומי החשובים ביותר.