ישראל וטורקיה: ציר ההתנגשות

ארדואן מפנה עורף למורשת של אטאטורק לא רק לגבי אופייה החילוני של המדינה, אלא גם בתחום יחסי החוץ • את המבט לאירופה מחליף המבט לעולם האסלאמי

ארדואן, צילום: AP

בעקבות אסון 7 באוקטובר קרסה מערכת היחסים בין ישראל לבין טורקיה, עד כי יש הסבורים שאינה בת־תיקון. בחודשים האחרונים אף גובר החשש כי העוינות והיריבות בינינו לבין הטורקים יידרדרו לעימות צבאי גלוי. חשש זה מצא את ביטויו בדברים שאמר הנשיא טראמפ, שלפיהם טורקיה עמדה לפתוח במלחמה נגד ישראל במהלך העימות עם איראן, ורק הודות להתערבותו הדבר נמנע.

אמת, את הצהרותיו של טראמפ אין צורך לקחת ברצינות - הרי לרוב אין כל קשר בינן לבין המציאות - ובכל זאת, מישהו כנראה תדרך או הזהיר אותו מפני המתח הגואה ביחסי אנקרה וירושלים. למעשה, אפילו נתניהו עצמו התלונן בפני טראמפ על ארדואן, וניסה לשכנע את הנשיא האמריקני לא למכור לטורקים את מטוס החמקן החדש. אלא שהשורה התחתונה של טראמפ היתה שארדואן הוא ידיד יקר ובעל ברית, שעה שנתניהו הורד לדרגה של נער שליחויות שכל תפקידו לבצע את מה שהבוס טראמפ מורה לו לעשות.

טורקיה היתה המדינה המוסלמית הראשונה שהכירה במדינת ישראל, עוד בשנת 1949, אבל מאז ידעו יחסי שתי המדינות עליות, ובעיקר מורדות. שנים רבות היו היחסים נתונים בקיפאון עמוק, בשל חששה של אנקרה מפני מדינות ערב. אבל בשלהי שנות ה־50 היא חברה לישראל, לאיראן ולאתיופיה וכוננה עימן את ברית הפריפריה למול מצרים של נאצר. תהליך השלום שהחל באזורנו בראשית שנות ה־90 הביא לפריחה ולשגשוג חסרי תקדים ביחסי שתי המדינות, וגם לשיתוף פעולה כלכלי, מדיני ובעיקר ביטחוני. וכמו במקרה של איראן בשעתו - ישראל, בקוצר ראות משווע, סייעה לפיתוח מנגנוני הביטחון והתעשייה הצבאית של טורקיה.

אבל כל זה השתנה עם עלייתו לשלטון של ארדואן, לפני יותר משני עשורים. ארדואן מבקש להפנות עורף למורשתו של כמאל אטאטורק. לא רק בכל האמור לגבי אופייה החילוני של המדינה, אלא גם ובעיקר בתחום יחסי החוץ, ואת המבט לאירופה מחליף המבט לעולם הערבי והאסלאמי. וכך חוברת טורקיה לקטאר, לאחים המוסלמים ולחמאס, ומשתמשת בעוינות לישראל כקרדום לחפור בו כדי לקדם את מעמדה בעולם הערבי והמוסלמי.

ועם זאת, גם לאחר שארדואן תפס את השלטון בטורקיה הקשרים בין שתי המדינות נמשכו, בעיקר בתחום הכלכלי. זאת - עד 7 באוקטובר, שבעקבותיו התייצבה טורקיה בהצהרות ובמעשים לצד חמאס והביאה לנתק מוחלט בין שתי המדינות, הגם שבתל אביב מוסיפה לפעול שגרירות טורקית. בעקבות השתלטותו על סוריה של אחמד א־שרע, בן טיפוחיה של טורקיה, אנקרה קיבלה דריסת רגל במדינה זו, ולמעשה החליפה את איראן כבעלת הבית בה. הדבר הגביר את החשש בירושלים פן סוריה תהפוך לזירת עימות, ואפילו דווח על תקריות של כמעט־קרב בין מטוסים טורקיים לישראליים. ועם זאת, בתיווך של אזרבייג'ן הוקם קו חם בין חילות האוויר של ישראל וטורקיה, הפועל למנוע תקריות בשמי סוריה.

ובשורה התחתונה, אנקרה מבקשת להנהיג את האזור, ומפריעות לה בכך איראן השיעית - שאותה הגדיר ארדואן כאיום העיקרי שבפניו ניצבת טורקיה - אבל גם ישראל.

ארדואן הוא דברן בלתי נלאה, אבל כשמדובר בשימוש בכוח - אין זהיר ממנו. לכן עימות בין ישראל לטורקיה אינו הכרח. שתי המדינות הן בעלות ברית קרובות של ארה"ב וסמוכות על שולחנה, ולכן את המתח מול טורקיה אפשר להכיל. יש לשמור על הכבוד הלאומי וגם על האינטרסים הישראליים, אבל זאת כחלק ממהלך מדיני, אזורי ובינלאומי - עם מדינות ערב, למשל, החוששות מטורקיה.

אלא שלשם כך צריך חזון ואסטרטגיה רבתי לישראל, דבר שכנראה לא עומד בראש סדר העדיפויות של מי שעסוק עד מעל לראש בהישרדות פוליטית. תיקון היחסים עם טורקיה הוא אפשרי, אך יארך זמן, וכנראה ימתין לימים טובים יותר באנקרה ובירושלים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר