"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
מה זה שמה בשמיים? כנראה קניין רוחני
תביעות פיצויים מופרזות בתחומי הנזיקין וזכויות היוצרים יוצרות פער בין הנזק שנגרם לבין גובה הפיצוי ומעוררות שאלות על מידתיות השימוש בחוק • מנגנוני הפיצוי והפסיקה מאפשרים במקרים מסוימים פיצויים גבוהים משמעותית מערכה של הפגיעה המקורית
ניר קריגל | צילום: רשתות חברתיות

מה זה שמה בשמיים? כנראה קניין רוחני

תביעות פיצויים מופרזות בתחומי הנזיקין וזכויות היוצרים יוצרות פער בין הנזק שנגרם לבין גובה הפיצוי ומעוררות שאלות על מידתיות השימוש בחוק • מנגנוני הפיצוי והפסיקה מאפשרים במקרים מסוימים פיצויים גבוהים משמעותית מערכה של הפגיעה המקורית

קובי אריאלי
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

בטח כבר נחשפתם לפרשת תביעות הפיצויים של קריגל משיר הכטב"ם ולדיון הציבורי סביב העניין. נניח רגע לסיפור הספציפי הזה, וגם נניח רגע לילד ניר, שאני חש שעושים לו עוול כשכורכים אותו בסיפור ששייך בכלל להוריו ולפרקליטיו.

הסיפור הזה הוא הזדמנות לדיון כולל בנושא שהוא לטעמי אחת הפינות החשוכות ביותר במוסר החברתי שלנו: תביעות מופרזות, מתוך ניצול אפשרות, בתחומי הנזיקין בכלל והקניין הרוחני בפרט.

נכון שאלו שתי סוגיות שונות שאולי אין לכרוך זו בזו, ונכון שאפילו נמעני הביקורת שונים, ובכל זאת - יש קו שמחבר בין שני העולמות האלה והופך אותם לאחד והוא: ניצול ההזדמנות החוקית. הנבלות ברשות התורה. זה ועוד משהו: עורכי הדין, כמובן.

מכירים תביעת נזיקין כלפי הרשות המקומית או הקבלן או חברת הביטוח? זו שמתחילה במעידה ושפשוף בברך ומסתיימת בתצהירים על אין־אונות והרטבות לילה טראומטיות ו־150 אלף שקלים? זאת גניבה. גניבה פשוטה, בסיסית. נטילת כסף שלא מגיע. אלא מה? אלו דברים שקשה להוכיח אותם, ועל כן רבות הפסיקות שמאפשרות את העוול הזה בראש חוצות, כי הנפגעים הם בדרך כלל "החזקים". חברות ביטוח ורשויות גדולות.

מכירים תביעות בנושא זכויות יוצרים? יש עולם שלם ופועם בתחום הזה. מן הצד האחד עומדים יוצרים, מלחינים, מעבדים, כותבים ובעיקר צלמים שמחזיקים בבעלות מתוקף יצירה או ירושה או רכישה, ומהעבר השני המשתמשים ללא רשות או תשלום ביצירות האלה. זה יכול להיות גיוס של מנגינה פופולרית לצורך תשדיר, או שימוש בצילום מגוגל באתר מסחרי. ההתנגשות הזו מסתיימת ברוב המקרים בפסיקה או בפשרה של סכומי עתק. כמה עתק? כזה שעולה באלפי אחוזים על השווי האובייקטיבי של היצירה. שימוש בצילום שלא הוזמן מראש שהיה עולה 400 שקלים יכול להסתיים בהשתת עונש של עשרות אלפי שקלים.

מאיה בוסקילה וניר קריגל, צילום: אור גפן

זוהי עשיית עושר ולא במשפט בטהרתה.

האם צריך לקבוע שיפוי, פיצוי, קנס ותוספת הרתעה על שימוש כזה? בוודאי ובוודאי. אז למה שהסכום לא יהיה מידתי? למה שהוא לא יהיה מכפלה כלשהי של השווי האובייקטיבי ועוד תוספת ענישה הרתעתית? כי אפשר. כי זה מקום פרוץ שמעוגן בחקיקה מעוותת ובהיסטוריית פסיקה שערורייתית שנותנת כוח בידי מנצלי ההזדמנויות ובידי עורכי הדין המלווים אותם ונהנים מכל שנייה.

הנה אני כותב כמי שמפרסם יצירות כבר 30 שנה: אין דבר מרגיז ומתסכל ומעצבן כמו למצוא מישהו חצוף או רשלן העושה שימוש ביצירה שלך.

זה בהחלט חמור מאוד, ובעידן הזה של זמינות היצירות ברשת ודאי וודאי צריך לקבוע מסמרות בעניין ולהתייחס לכך במלוא החומרה. זה בהחלט צריך להיות סכום שיביע לא רק את השבת הגזילה, אלא גם ירתיע אחרים ויקבע נורמות באזור פרוץ; זה לא יכול להיות אכזרי ומשוגע. קנס של עשרות אלפי שקלים על שימוש בתמונה שהורדה מהאינטרנט הוא אכזרי ומשוגע ומנרמל נורמות של ניצול הזדמנות ושל בריונות. גם הוא וגם תביעת נזיקין שקרית הם גזל גמור, גם אם ממוסד ומחוקק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

קובי אריאלי

בעל טור במגזין

Load more...