מערכת בחירות 2006 זכורה מאוד בהיסטוריה הפוליטית הישראלית. לאחר ניצחונו הגדול בבחירות 2003 הקים אריאל שרון ממשלה שנשענה ברובה על מפלגות הימין ללא החרדים. "שינוי" בראשות טומי לפיד היתה לשותפתו הבכירה בממשלה. למרות הרצון הישראלי בפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני במסגרת תוכנית "מפת הדרכים", התברר שהמציאות המזרח־תיכונית גוברת על התקווה לשלום. לאחר שהניסיון האמריקני להמליך את אבו מאזן ולדחוק את ערפאת מהנהגת הרש"פ נכשל, ובמקביל הטרור הפלסטיני לא פסק, נואש שרון ממו"מ עם הפלסטינים. וכך, למרות שרק שנה קודם לכן טען שנסיגה חד־צדדית מרצועת עזה היא מהלך מסוכן לביטחון ישראל, הכריז בדצמבר 2003 על תוכנית ההתנתקות.
במטרה להוציא לפועל את הנסיגה מרצועת עזה וצפון השומרון, מהלך שזכה לתמיכה רחבה של הציבור הישראלי, שינה שרון את הרכב ממשלתו והקים בינואר 2005 ממשלה עם העבודה בראשות שמעון פרס ויהדות התורה, שבקיץ אותה שנה הובילה את הפינוי בהצלחה.
למרות שהבחירות היו אמורות להתקיים בנובמבר 2006, הפסדו המפתיע של שמעון פרס, שותפו הבכיר של שרון בממשלה, לעמיר פרץ, שקרא לפרוש ממנה, בבחירות לראשות העבודה הובילו להקדמת הבחירות למארס. בתחילה הסקרים הראו שהליכוד בראשות שרון מוביל על העבודה בראשות פרץ, שקרא להוביל סדר יום סוציאל־דמוקרטי, בפער גדול (38 מול 28 מנדטים). אולם החלטת שרון לעזוב את הליכוד ולהקים את מפלגת המרכז החדשה "קדימה", שאליה הצטרף גם פרס, שינתה את המפה הפוליטית. בן־לילה הפכה קדימה למפלגה שייצגה את הזרם המרכזי של החברה הישראלית.
סקר מתחילת דצמבר 2005 הראה שקדימה מקבלת 39 מנדטים, לעומת העבודה שנחלשה ל־23, בעוד שהליכוד בהובלת נתניהו התרסקה ל־13. המגמה נמשכה גם לאחר ששרון לקה בשבץ מוחי ונפל לתרדמת, כאשר מחליפו אהוד אולמרט נתפס בקרב הציבור הישראלי כמועמד המוביל לראשות הממשלה בפער גדול אחרי נתניהו ופרץ.
במקביל למערכת הבחירות נמשך הטרור הפלסטיני לצד ירי הרקטות ליישובי העוטף. התבטאויותיו של פרץ בעד הקמת מדינה פלסטינית בצל המשך הטרור הפלסטיני מיצבו אותו בבירור בשמאל ותרמו למגמת ההיחלשות של העבודה בסקרים. קדימה מצידה המשיכה להתחזק וקיבלה 44 מנדטים, בעיקר על חשבונה של שינוי, שנמחקה כליל לאחר פרישתו של לפיד מהחיים הפוליטיים, בעוד העבודה נחלשה ל־21. למרות הפער הגדול בסקרים בין קדימה לעבודה, בפועל כמעט לא היה הבדל ביניהן בהיבט המדיני־ביטחוני.
לאחר ניצחון חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006 הביעו אולמרט ופרץ תמיכה במהלכים חד־צדדיים מול הפלסטינים. אולם יו"ר קדימה לקח צעד נוסף והשיק את תוכנית ההתכנסות - שבמסגרתה יפונו התנחלויות מבודדות רבות והמתנחלים יתקבצו בגושי ההתנחלויות - שהפכה למצע המרכזי של המפלגה בבחירות.
אולם תוכנית ההתכנסות פגעה אלקטורלית בקדימה, שכן מצביעי הימין נטשו אותה בשל התנגדותם לנסיגה מיו"ש. ככל שהתקרב מועד הבחירות נחלשה קדימה בסקרים, בעוד העבודה נותרה יציבה. המגמה נמשכה עד ליום הבחירות, שהסתיים בניצחון מאכזב לקדימה עם 29 בלבד, לעומת 19 לעבודה ו־12 לליכוד. הפתעת הבחירות היתה מפלגת הגמלאים שהדהימה עם 7 מנדטים, לאחר שלאורך קמפיין הבחירות הראו הסקרים שהיא לא תעבור את אחוז החסימה.
לסיכום, מערכת הבחירות ב־2006 היתה רצופת דרמות פוליטיות. המפץ הגדול של שרון אמנם הסתיים באכזבה אלקטורלית בהובלת אולמרט, אולם קדימה הותירה מאחור את העבודה והליכוד, שלראשונה אף אחת מהן לא סיימה כמנצחת. האם גם הפעם נזכה לראות מפלגה חדשה כובשת את המערכת הפוליטית הישראלית? ימים יגידו.
***
ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה. מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו