ממשלת ישראל גאה להציג: חוק יסוד ביזוי התורה

בדרך להשגת המטרות החומריות בעליל שלהם, תקציבים, הטבות והנחות, החרדים מקריבים את מה שהם טוענים שהוא ציפור נפשם, התורה.

הפיכת ערך שהוא גם מצווה דתית מרכזית לחוק תפגע בטווח הקצר והארוך בתורה, בלומדיה ובזהות היהודית של מדינת ישראל. כמו שמוכיחה ההיסטוריה המשפטית והחברתית של חקיקה דתית, התוצאה שלה היא לעולם לא יותר יהדות ושמירת מצוות, אלא להפך - הרחקה של הרוב הישראלי מהערכים היהודיים שלו וביזוי הדת וההלכה. עדיין לא מאוחר לעצור את רמיסת התורה ולומדיה האמיתיים. 

החוק בישראל זרוע בכמה חוקים הקובעים מצוות דתיות. דוגמאות בולטות הן בתחום המעמד האישי, שם החוק מעגן את מעמדה של ההלכה כנורמה מחייבת בישראל, ו"חוק החמץ" הקובע איסור מכירת חמץ בפסח. בשני המקרים, החקיקה לא רק שקיבעה את המצוות הללו והפכה אותן לרצויות בעיני הישראלי, אלא שקרה ההפך: ישראלים רבים יותר ויותר בוחרים שלא להינשא ברבנות וחוק החמץ הפך מזמן לאות מתה שאכיפתה אפסית. כך הדבר גם בחוקים המסדירים את מנוחת השבת. החוק לא משנה דבר מלבד השנאת היהדות על רבים מהיהודים שחיים בישראל.

חוק יסוד: לימוד תורה לא צפוי להיות שונה. גם הוא צפוי להפוך לאסקופה נדרסת ולגרום לריחוק מהתורה ומלומדיה במקום להאדיר אותם ואת לימודם.

יתרה מזו, כמו כל חוק בישראל גם החוק הזה צפוי להיות מפורש על ידי מערכת המשפט החילונית ועל ידי בג"ץ. הנה, כדי להשיג הנחות במעונות, החרדים מעניקים למוסד השיפוטי השנוא עליהם את האפשרות לקבוע מהו לימוד תורה ומיהם לומדיה. במקום שמי שיכריעו בשאלות הללו יהיו ראשי ישיבות, ההכרעה תעבור למגרש המשפטי.

לא ירחק היום שבו בג"ץ ייאלץ לדון בשאלה אם לימוד תורה בישיבה חילונית, בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטה, או בבית מדרש רפורמי, נכלל גם הוא בגדר "לימוד תורה". סביר, אגב, שהתשובה תהיה חיובית.

לא פחות מכך, החוק צפוי להפוך את לימוד התורה לעוד שק אגרוף פוליטי במחלוקת הישראלית, וזה כואב במיוחד. כשעם ישראל קיבל את התורה בהר סיני נאמר "ויחן שם כנגד ההר" בלשון יחיד, שכן כל העם קיבל את התורה "כאיש אחד, בלב אחד". התורה היתה הגורם שאיחד את עם ישראל. כך גם לאורך שנות הגלות. התורה ומצוותיה היו הגורם שסביבו התלכדו קהילות יהודיות ברחבי העולם. התורה חיברה אותן.

חוק יסוד: לימוד תורה עושה את הדבר ההפוך בדיוק. במקום לחבר את היהודים בישראל סביב התורה ולימודה, הוא הופך אותה לגורם מקטב ולסלע מחלוקת נוסף. החוק הזה, שמציע להכיר בלימוד התורה כערך בעל מעמד חוקתי, מסתמן כאחד החוקים השנויים ביותר במחלוקת שקודמו פה בשנים האחרונות. במקום אהבת תורה הוא מוביל לפילוג ולשנאה כלפי התורה ולומדיה, כמו שלא עשה אף חוק אחר לפניו.

חקיקתו של חוק יסוד שמעגן ערך יהודי מרכזי כל כך על חודו של קול ובמהלך פוליטי שנוי במחלוקת, מבטיח את ביזוי ערך לימוד התורה גם בהמשך. סביר להניח שממשלה אחרת שבה לחרדים לא יהיה וטו תבטל את החוק המזיק הזה, ונמצאה תורה ולימודה נפגעים פעמיים - פעם בעת חקיקת החוק, שהופך אותה לגורם שמקטב את העם, ובפעם שנייה בעת ביטולו של החוק.

האלטרנטיבה אינה הפקרת עולם התורה. ללומדי תורת האמת, אלו השותפים בבניין הארץ ובהגנה עליה, ראויה הוקרה לאומית, בהסכמה רחבה. אבל ערך המתקיים באומה הישראלית 3,000 שנה אינו זקוק לחסות של פסקת הגבלה. אדרבה: הכפפתו למטריצה החוקתית, שבה הוא רק ערך אחד לצד חירות העיסוק וכבוד האדם, היא הקטנתו ופגיעה קשה בקונצנזוס היהודי־ישראלי סביבו.

***

ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי, מרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס ומוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית לישראל