"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אז אצל מי מרוכזות הסמכויות באמת?

הטענה שהממשלה מרכזת את כל הכוח מתעלמת ממבנה המשטר בפועל • סמכויות הייעוץ המשפטי, מערכת המינויים ובתי המשפט מלמדות על מציאות מורכבת בהרבה

,עודכן
0השמעה
שופטי בית המשפט העליון. מהדהדים אגדות. צילום: אורן בן חקון

לא בכל יום נזעקים חמישה נשיאים לשעבר של ביהמ"ש העליון נגד החלטת הממשלה. ענייננו כאן אינו בעימות החוקתי המתפתח, אלא בהודעתם החריגה של השופטים הנכבדים. זו הדהדה את אחת מהאגדות הבולטות של דף המסרים במאבק נגד הרפורמה המשפטית. בהצהרתם קבעו השופטים כי המהלך של הממשלה, שנתפס בעיניהם כאי־ציות לבג"ץ, "מוביל לאנרכיה ולריכוז כל הסמכויות השלטוניות בידי גוף אחד בלבד, ולא יאפשר קיומם של חיים מתוקנים".

הפגנות נגד הרפורמה המשפטית,צילום: אורן בן חקון

אגדת "ריכוז כל הסמכויות בידי גוף אחד בלבד" הועלתה שוב ושוב בקרב מתנגדי הרפורמה, ואף זכתה לגיבוי מהאקדמיה. בהקשר זה חזרו מתנגדי הרפורמה והזכירו כמה מרכיבי המשטר הידועים כהצדקה לטיעונים: ראשית, בישראל יש פרלמנט בן בית אחד ולא שני בתים, היינו חסר בית נוסף שיש בו כדי לבזר את הכוח; שנית, תיקונים בחוקי היסוד שנתפסים כחוקה אינם דורשים הליך ורוב מיוחד, ולמעשה כל קואליציה יכולה לשנות חוקי יסוד, מכיוון שהכנסת היא גם רשות מכוננת ולא רק מחוקקת. ולבסוף, מכיוון שהממשלה שולטת ברוב הקואליציוני בכנסת, כוחה של הממשלה הוא כביכול בלתי מוגבל. מכיוון שכך, טוענים מתנגדי הרפורמה, חייבים לבצר את כוחה של הרשות השופטת כחלק מביזור הכוח השלטוני.

התעלמות מהמציאות

הטיעון הזה הוא מקרה מובהק שבו צד אחד בוויכוח מציין את המציאות הפורמלית כפי שהיא מופיעה במבנה המוסדי כביכול ובחוקים השונים, ומתעלם לחלוטין מהמציאות בפועל. ובמונחים האהובים מאוד על מתנגדי הרפורמה, לפתע הם מתרכזים ברכיבים פורמליים מסוימים של מבנה המשטר ומתעלמים לחלוטין מהמבנה המהותי, היינו זה שעניינו איך באמת מתפקד המשטר.

בניגוד גמור לאגדת ריכוז הכוח בידי הממשלה וראש הממשלה, כוחם של ראש הממשלה והממשלה מוגבל הרבה יותר משל כל רשות מבצעת אחרת בעולם. נצא למסע קצר במסדרונות "ריכוז כל הסמכויות השלטוניות".

ישיבת ממשלה. כוח מוגבל ממה שחושבים,צילום: דוברות ראש הממשלה

שאלה ראשונה במסע: נגד כמה ראשי ממשלה בישראל נפתחו חקירות פליליות? מחשבון הדולרים של יצחק רבין, דרך פרשת העמותות של אהוד ברק נקפוץ לפרשת האי היווני של אריאל שרון ונסיים בשני ראשי ממשלה שגם הוגש נגדם כתב אישום: אהוד אולמרט ובנימין נתניהו.

אין מה לדבר, שליטה כזו ריכוזית לא ראינו בשום מדינה דמוקרטית בעולם. מרוב סיסמאות מופרכות על ריכוז הכוח ברשות המבצעת, נשכחה עובדת היסוד שהייעוץ המשפטי לממשלה הוא חלק מהרשות המבצעת. במילים אחרות: הרשות המבצעת עצמה מבוזרת באופן שאין לו אח ורע בעולם.

כוח עצום

אחד מרכיבי כוחו הבולטים ביותר - הייעוץ המשפטי לממשלה - מחזיק בכוח עצום שאין בידי שום גוף מקביל בעולם. לפני חמש שנים קרא שלמה אבינרי "לפצל את משרת היועץ המשפטי" (הארץ, 01.07.21) במאמר שבו תיאר, לא בפעם הראשונה, את משרת היועמ"ש כבעלת העוצמה הגדולה ביותר בעולם המערבי. זה "ריכוז הסמכויות" היחיד בעולם שבו היועמ"שית יכולה להחליט שלממשלה לא מגיע ייצוג בבתי המשפט, ושהייעוץ המשפטי יצטרף לעתירות נגד הממשלה.

מינוי בעלי תפקידים בכירים הוא מרכיבי הכוח הבולטים בכל מערכת שלטונית. ומה קרה בישראל? בתהליך הדרגתי הועבר כל תהליך המינויים לשיטת מכרזים המונהגים על ידי הפקידות המנהלית, למעט מספר מוגבל מאוד של מינויים בכירים שנותר בידי הממשלה, וגם בזה ניכר הניסיון העקבי לתקוע מקלות בגלגלי הממשלה. לאחר מכן הוסיפו שהשר חייב לקבל את המלצת הפקידים "המקצועיים", שהרי אם לא כן, הוא ייחשב למי שנוהג באופן "לא סביר".

כאשר שופטים התומכים באפשרות ביטול החלטות ממשלה מכל סוג, בפסיקות נגד חוק מפורש ובביטול חוקי יסוד, מזהירים מפני "ריכוז סמכויות" - הם יוצאים לשמש עם חבילת חמאה אקטיביסטית על ראשיהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר