לא רק טנקים ומטוסים: המלחמה שישראל חייבת להתחיל לנהל

ישראל נמצאת במוקד תשומת הלב התקשורתית והפוליטית בעולם, ובעידן שבו הציבור לא רק מצביע אלא גם חושב שהוא יודע על מה ולמען מי - ברור שהעיסוק התודעתי המוגבר והשלילי במדינת היהודים הוא סכנה גדולה ליכולת שלנו לנהל עסקים, ליצור שיתופי פעולה ולנהל מלחמות. על כן, לא נדרש רק "משרד הסברה מתפקד", אלא דוקטרינה אחרת: מעבר מניסיונות הסברה הגנתיים לדוקטרינת לוחמה פסיכולוגית התקפית, כפי שעושות מדינות האויב של ישראל וארה"ב. הצורך אינו בתקציבי עתק, אלא בניהול אסטרטגי נכון.

לשם כך דרושים שלושה צעדים. ראשית, עלינו להבין את המציאות: התודעה האנטי-ישראלית היא אחד הצירים שעליהם מושתתת הפוליטיקה הבינלאומית, ולא מדובר בתהליך אורגני מטבעו, גם אם בחלקו הוא נשען על יסודות אנטישמיים ותיקים.

קטאר, איראן, רוסיה וסין מנהלות אופרציה אנטי-ישראלית (ואנטי-מערבית) שלמה, באמצעות מוסדות רשמיים ותקציבים משמעותיים שנועדו לגרום לכל אזרח בעולם לחשוב על ישראל יותר משהוא חושב על צרותיו שלו, לקדם את האנשים העשירים והחזקים בעולם לצד האנטי-ישראלי, ולחדור למוסדות מקומיים ובינלאומיים מבפנים. מדובר באופרציה הנמשכת עשרות שנים. נזכיר כי ברית המועצות, למשל, מימנה באופן רשמי אנשי תעמולה שמטרתם הייתה לייצר נרטיבים אנטי-ציוניים משכנעים. כך נולדה העלילה שלפיה הציונות היא כיבוש ושבישראל מתקיים משטר אפרטהייד.

לאחר מכן עלינו להקים גופים מהסוג הזה בעצמנו, עם גורם מנהל ברור, תוך השקעה תקציבית וגיוס כוח אדם מיומן ומוכשר למשימה. הגוף הזה לא יעסוק בהסברה פסיבית, אלא יפעל במתקפה תודעתית הכוללת יצירה יזומה של אירועים תקשורתיים, כמו הפגנות או תוכן רשת הנראה כתוכן עממי אורגני, קמפיינים החושפים ומביכים את האויב, שימוש בסייבר מתקדם לפעילות ברשתות החברתיות וליצירת מוקדי מידע עבור מודלים של בינה מלאכותית, וכן תקיפה של מוקדי סייבר ואנשי תעמולה של האויב. כשם שמדעני גרעין הם מטרה צבאית לגיטימית, כך גם גנרלים האמונים על התודעה וחיילים היוצרים צבאות בוטים. נוסף על כך, גוף זה צריך ליצור שיתופי פעולה עם גופים מקבילים הפועלים לחסן את החברות שבהן הם פועלים מפני השפעתם של הקטארים, האיראנים, הרוסים והסינים, וכן עם גורמי אופוזיציה במדינות אויב.

במקביל, כדי שיהיה כוח אדם ישראלי שיוכל להצליח במשימה, על מדינת ישראל להכשיר אנשי לוחמה פסיכולוגית, המסוגלים לפרש נרטיבים קיימים וליצור חדשים, להבין מה מניע יחידים וחברות, ולהשפיע על האופן שבו אנשים חושבים ופועלים.

הכשרה כזו יכולה להתקיים בגופים קיימים בצה"ל ובמוסדות ההשכלה הגבוהה, אך תדרוש גם הקמת מסגרות הכשרה חדשות, שאינן נטועות בהקשרים המיושנים של המוסדות הקיימים. חשוב לא פחות ללמד את ילדי ישראל היסטוריה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, ספרות וקולנוע, ולהבין שלימודים מסוג זה הם חלק מלימודי הליבה המעשיים שעליהם תלוי עתידה של מדינת ישראל, לא פחות מאנגלית ומתמטיקה.