אֲבוֹת נְזִיקִין

הַבּוֹר מְסָרֵב מִזְּמַן לְהִשָּׁאֵר רַק בַּכְּתוּבִים,

הוּא כְּבָר חוֹפֵר בְּעַצְמוֹ אֶת הָרֵיקָנוּת

כְּדֵי שֶׁמַּחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת תִּפֹּלְנָה אֶל קִרְבָּהּ.

אֵין הוּא מִסְתַּפֵּק בִּדְרָכִים צִבּוּרִיּוֹת חֲשׁוּכוֹת

וְהַכֹּל מֻזְמָנִים לִפֹּל בּוֹ בְּאוֹר מָלֵא:

לֹא פַּעַם הוּא דּוֹבֵר מִפִּיוֹת הַאֲנָשִים.

הַשּׁוֹר לָקַח עַל עַצְמוֹ אֶת הַכּוֹחַ הַמִּתְפָּרֵץ,

הוּא מֵנִיס כַּוָּנוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת הֲגוּנוֹת

לְחַפֵּשׂ לָהֶן בָּתֵּי מַחֲבוֹא לִתְמִימוּתָן,

מִרְצוֹ וְגַם רַגְלָיו שׁוֹחֲרֵי מָדוֹן עַז

וְאֵין הוּא מְאַפְשֵׁר לָנוּ אֶת עֶרְגַּת הַשַּׁלְוָה.

הַמַּבְעֶה עֲדַיִן חוֹתֵךְ אֶת הַשָּׁלֵם, אַךְ מֵאָז לָמַד

אֶת שְׂפָתוֹ שֶׁל הַחַשְׁמַל, אֵין גְּבוּל לִגְזֵרוֹתָיו,

לָכֵן בְּאֶרֶץ מָרוּתוֹ הוּא אֵינוֹ מְחַבֵּב

מִשְׁפָּטִים הַמַּגִּיעִים לְסִיּוּמָם אוֹ תְּנוּעוֹת חִבּוּק,

יוֹתֵר מִכֹּל הוּא מְנַסֵּר הַסְכָּמוֹת לְאֻמִּיּוֹת

וּשְׁתִיקוֹת זְהִירוֹת נִבְלָעוֹת בְּפִיו בְּתַאֲוָה.

הָאֵשׁ שֶׁפַּעַם נֶהֶנְתָה לְהִסְתַּכֵּן רַק עִם הָרוּחַ

מוֹצֵאת עַתָּה לְעַצְמָהּ שָׂדוֹת פִיזִיקָלִיִּים נוֹסָפִים,

כָּל הֶחֳמָרִים הַמֻּכָּרִים נוֹחִים לָהּ

כְּדֵי לְהִתְלַקֵּחַ וְלָבוּז לְמִי שֶׁיְּנַסֶּה לְכַבּוֹתָהּ.

עַד כָּאן הֲכָנוֹת רִאשׁוֹנוֹת לַאֲבוֹת נְזִיקִין,

תָּבוֹאנָה אִמָּהוֹת בְּחֶדְוַת לֵדַת הַתִּקּוּנִים.