החלטת בג"ץ להוציא צו על תנאי המונע את כניסתו של עו"ד מיכאל ראבילו לתפקיד מבקר המדינה, לצד ההצעה לקיום הצבעה חוזרת, היא שלב צפוי לחלוטין במחזה שמראש נכתב רע. כפי שהתרענו כאן, השופטים לא יכלו לעצום עיניים מול האנומליה הראייתית הזועקת: הפער הבלתי נתפס בין שתי ההצבעות בתוך פחות משעה, והעובדה שח"כים מהקואליציה שלפו טלפונים לתיעוד עצמי רק בסבב השני. החשאיות חוללה, והתוצאה המשפטית לא איחרה לבוא.
כעת רה"מ בנימין נתניהו מוצא את עצמו לכוד בין הפטיש המשפטי לסדן הפוליטי, כשהוא נדרש להכריע בין שני תרחישים גרועים, שניהם בעלי פוטנציאל הרסני עבורו.
מנהלת סיעת הליכוד, עליזה בראשי, צולמה צורחת במליאה: ״לעולם לא ביקשתי מהח״כים שיצלמו את עצמם תומכים בראבילו. זה שקר!״
בתרחיש הראשון נתניהו ייעתר להצעת הפשרה של בית המשפט ויסכים לבחירות חוזרות. מהלך כזה יצטייר מייד כהתקפלות מביכה בפני בג"ץ בעיני חלקים נרחבים בבייס הפוליטי שלו.
חמור מכך, בהצבעה חוזרת, שתתנהל בפיקוח הדוק ומאחורי פרגוד סטרילי באמת, קיים סיכוי גבוה שהתוצאות האמיתיות ישתקפו שוב - בדיוק כמו בסיבוב הראשון, נטול הלחצים והצילומים. במצב כזה נתניהו לא רק יאבד את המועמד שלו, אלא גם ייחשף בקלונו: יתברר כי חברי הכנסת שלו עצמו אינם סרים למשמעתו כשאיש אינו מביט בהם, ויוכח רשמית כי פעל באופן פסול כדי להטות את הבחירות מלכתחילה.
התרחיש השני גרוע לא פחות: דחיית הצעת בג"ץ וניהול קרב חזיתי. אם הקואליציה תסרב להצבעה חוזרת, קיימת סבירות גבוהה שבג"ץ יחליט לפסול את המינוי לחלוטין. נתניהו ימצא את עצמו אז צועד על כביש עוקף דמוקרטיה - מסוכן אך סלול היטב - שבו גורמים בקואליציה שלו ידרשו ממנו לפעול בניגוד מוחלט להחלטת בית המשפט.
אי־ציות חוקתי יוביל את ישראל לכאוס שלטוני ולקרב טקטוני חסר תקדים בין הרשויות. ספק רב אם נתניהו, פוליטיקאי מנוסה ומחושב, מעוניין באנרכיה שכזו קרוב כל כך למערכת הבחירות הבאה.
נתניהו ניצב אפוא בפני הכרעה בלתי אפשרית בין שתי רעות חולות, והשאלה היא אם הוא עדיין יודע לבחור בגרזן הפחות גרוע מבחינתו.
אלא שדווקא בתוך התסבוכת הזו מסתמן מוצא שלישי ואלגנטי, שיאפשר לראש הממשלה לרדת מהעץ הגבוה מבלי לשלם מחיר פוליטי כבד: ויתור עצמי של המועמד. אם עו"ד מיכאל ראבילו יחליט להודיע ביוזמתו כי למען מניעת שסע בעם הוא מוותר על ההתמודדות, הפלונטר המשפטי ייעלם באחת.
במצב כזה הדרך תוביל לבחירות חדשות או פשוט להסכמה רחבה על בחירתו של השופט בדימוס יוסף אלרון. האירוניה הגדולה היא שאלרון הוא ממילא מועמד שמרן יחסית. לולא ההתמודדות המאולצת של פרקליטו לשעבר של ראש הממשלה, סביר להניח שנתניהו עצמו היה מעדיף את אלרון על פני כל מועמד אחר.
משיכת המועמדות של ראבילו תחסוך מנתניהו את הצורך להתקפל או להתעמת, תמנע את התרחישים הקיצוניים, ותעניק למערכת מועמד ראוי ושמרן - מבלי לבזות את מוסד הפרגוד החשאי.
עו"ד נועם לאור הוא המשנה לראש לשכת עורכי הדין, לשעבר חבר הוועדה למינוי שופטים צבאיים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו