המערב שוב בוחר באשליה: כך נראית צ'מברלייניזציה בעידן איראן

עדיין לא יבשה הדיו על מזכר ההבנות שאף אחד עדיין לא באמת ראה נוסח רשמי כלשהו שלו, ומכל רחבי העולם הצבוע והמתחסד, ברובו המכריע, נשמעו קולות צהלה. השמחה וההקלה הללו הן הביטוי הישן והמוכר של שקיעת המערב. תן להם שלום מדומיין כלשהו, הצהרות התחייבות שנועדו להפרה של משטר טרור ורצח או סתם מזכר הבנות שהניסיון מוכיח שאינו שווה מאומה - והם ישמחו בשלווה ובשקט הזמניים, ברגיעה קצרת הטווח שהשיגו.

בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה לא הסתפקו בסתם ברכה דיפלומטית יבשושית, אלא ב"אנו מברכים בחום". וכדי שיהיה ברור עד כמה ציפו וייחלו לחזור לסדר הישן והשוקע, ציינו מייד שהן "מוכנות להסיר סנקציות רלוונטיות". כן, יש גם התניה, הסרת הסנקציות תיעשה "בתגובה לצעדים ברורים וניתנים לאימות של איראן בתוכנית הגרעינית שלה". למה אתן מתכוונות - לביטול תוכנית הגרעין או אולי רק לצמצומה? נותר רק לנחש מה בדיוק יהיו התגובות של מדינות אירופה, שעברו תהליכי עומק של צ'מברלייניזציה במקרה של הפרות איראניות.

אבל מה חשובים הפרטים. העיקר, לפי ההצהרה, הוא שכעת אנחנו מצויים ב"רגע של הזדמנות להשיב את היציבות האזורית ולייצב את הכלכלה העולמית". נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, קראה "ליישום מהיר ומלא על ידי כל הצדדים", כאילו לא ראתה כלל מה עשו האיראנים לאורך שבועות וחודשים רק לאחרונה, ומה עשו לאורך השנים.

וכאשר מתחילים לסדר את ה"שלום" האזורי או העולמי החדש, יש שחקנית מוכרת וידועה שנדרשת לשלם על כך מייד ובמזומן. "מובן שלא יכול להיות שלום במזרח התיכון", הדגישה פון דר ליין, "כל עוד לבנון בוערת. אירופה שוב קוראת לכל הצדדים לכבד את הריבונות של לבנון ואת השלמות הטריטוריאלית שלה וליישם הפסקת אש אמיתית".

לא מפתיע לגלות שמבחינת האירופאים, לא ייתכן לנסח איזושהי הצהרה ללא הסימטריה השקרית של "שני הצדדים". ואי אפשר שלא לראות את השפעת צרפת, זו הרואה את עצמה פטרונית על לבנון מאז השתתפו נציגיה בשרטוט הגבול הבלתי אפשרי גיאוגרפית בין המנדט הבריטי לזה הצרפתי. הצבועים והמתחסדים אפילו לא טורחים להזכיר בדרך כלשהי את העובדה שריבונותה של ישראל מופרת באש חיזבאללה תוך כדי תקיפה של יישובים אזרחיים.

ראוי שמדינת ישראל תזכיר לאירופה הצבועה והצוהלת את החלטת מועצת הביטחון 1701, שבעוד כחודש נציין 20 שנים לפרסומה. מדובר בהחלטה שכמובן לא היתה שווה את הנייר שעליו נכתבה, בדומה לכל החלטה שיש בה שמץ של ניסיון לכבד את ריבונותה של ישראל. יוניפי"ל, לאלה ששכחו, נבנה כדי "לנקוט את כל הפעולות הנדרשות להבטיח ששטחי הפעילות שלו לא ינוצלו לביצוע פעולות עוינות". חיילי צה"ל דיווחו שוב ושוב על קיומן של עמדות חיזבאללה בסמוך מאוד לעמדות יוניפי"ל. עוד נקבע שיש למנוע הכנסת נשק לאזור, ואפילו שיש להטיל אמברגו מלא על העברת נשק לחיזבאללה. וכך הגענו לצבא הטרור המחזיק ביותר מ־100 אלף טילים.

לרגע היסטורי אחד בחרנו להאמין שהנה קם מנהיג מערבי ההולך נגד זרם השקיעה ומוכן סוף כל סוף להפעיל כוח, דבר שכמעט נשכח במערב. מנהיג שלפתע הטיח בשותפיו לנאט"ו מה עם התקציב הזניח לביטחון, שעליו התחייבו. מנהיג שפחות מתחבר לדיונים פילוסופיים מפולפלים על מלחמות צודקות ולא צודקות, ומעדיף את השכל הישר מול משטר טרור ורצח. אבל כפי שזה נראה בשעת כתיבת שורות אלה, גם הוא נכנע לתהליכי שקיעת המערב.

ישראל חייבת לעמוד על שלה ולפעול בכל האמצעים להגביר ככל שניתן את עצמאותה הכלכלית, האנרגטית והחימושית לנוכח הצ'מברלייניזציה של המערב.

פרופ' כהן הוא מומחה למדעי המדינה, ממובילי תנועת "נקראים לדגל".