יש לך ספר ביד?

"לילות לבנים", נובלה מאת פיודור דוסטויבסקי שיצאה ב־1848, מתארת סיפור של בדידות ואהבה נכזבת, ובמשך עשורים מכרה באנגליה עותקים בודדים בכל שנה. זה השתנה ב־19 בינואר 2024, כשמשפיען בשם ג'ק אדוארדס העלה טיקטוק וציטט בכלל מישהו אחר: "אתה חושב שאתה יודע מה זו אהבה, ואז אתה קורא את 'לילות לבנים' של דוסטויבסקי". הטיקטוק הזה הוליד עשרות טיקטוקים של קוראים ששיתפו איך הספר ריסק את ליבם, ובאותה שנה מכר הספר 100 אלף עותקים.

בחזרה לישראל, שבה נתוני הקריאה להנאה נמצאים בצניחה כבר שנים רבות (לא צריך סטטיסטיקה כדי לדעת את זה). אפילו אני, שעובדת בתחום מתוך אהבה גדולה לספרים ולקריאה ומתחושת שליחות, חוויתי תקופות שבהן כמעט לא קראתי בכלל. בתור אם לשני מתבגרים שנמצאים עם הראש בטלפון רוב הזמן, האשם ברור. גם אני מכירה את ה"בום" שמעיר אותי לשנייה אחרי שאני נרדמת - רעש הנייד שנשמט מידיי ונוחת על פרקט חדר השינה. אם נחריג קריאת ספרים באפליקציות, אנו נשאבים לגלילה ברשתות החברתיות, לחדשות או למשחקים בסמארטפון... כל אחד וה"רעל" שלו. זו תופעה ידועה. אך כשהתחלתי לחקור את הנושא, גיליתי שבעולם יש תנועות־נגד מדהימות בהיקפן.

בארה"ב, כוכבות־על כמו אופרה ווינפרי, ריס ווית'רספון ודואה ליפה מתחזקות "מועדוני קריאה" (למעשה פלטפורמות להמלצות קריאה) עם מיליוני עוקבים. מסיבות קריאה ומפגשי קריאה תופסים תאוצה, והספר הופך להיות "איני" בעולם הצעירים - אפילו פריט אופנה, ממש כמו טרנד תקליטי הוויניל ובגדי הווינטג'. טיקטוק, ביכולתו המרשימה להפיץ טרנדים כמו אש בשדה קוצים, הוא שחקן מרכזי בזירה, כפי שהודגם במקרה של "לילות לבנים". יש כיום טרנד של סרטונים שבהם משפיענים מספרים מה יש להם ב"תיק האנלוגי" העוזר להם להתנתק מהנייד: ערכת סריגה, מחברת ציור וכמובן - ספר קריאה פיזי.

בישראל יש קהילת בוקטוק (BookTok) פעילה, אך התכנים בה סובבים סביב ספרי הרומנטיקה - שזה אולי הז'אנר היחיד שלא באמת זקוק לעידוד. הולך לו מצוין גם ככה, כפי שיעיד כל מי שביקר בשבוע הספר ונדהם לנוכח אלפי הנערות הגודשות את דוכני הרומנטיקה בהתרגשות.

אולי זו סיבה לאופטימיות. בניגוד לנבואות הזעם, נדמה שהצעירים לא איבדו את היכולת להתאהב בסיפורים. הם פשוט צורכים אותם אחרת, מגלים אותם אחרת ומדברים עליהם בשפה אחרת. במקום להתווכח עם המציאות, הגיע הזמן ללמוד ממנה.

לקראת ציון 100 שנים לשבוע הספר העברי, האתגר כבר אינו לשכנע אנשים שקריאה היא דבר חשוב - רובנו יודעים זאת ממילא. ספרים הם לא ברוקולי, ואף אחד לא יפתח ספר רק כי יסבירו לו שזה "בריא" או משכיל. האתגר הוא לגרום להם לרצות לפתוח ספר, מתוך סקרנות, הנאה, הזדהות או המלצה של חבר.

כי בסופו של דבר, כל קורא זוכר את הספר שגרם לו להחמיץ תחנה ברכבת, להישאר ער עד 2:00 בלילה או לבטל תוכניות כדי לסיים עוד פרק. אם נצליח ליצור עוד רגעים כאלה, אולי נגלה שהסיפור של הקריאה בישראל עדיין רחוק מאוד מהמילה האחרונה.

הכותבת היא מנכ"לית התאחדות בעלי הוצאות הספרים בישראל