אני כותב את הדברים האלה אחרי חודשים ארוכים שבהם מדינת ישראל קרועה מבפנים סביב סוגיית גיוס החרדים. הוויכוחים הפכו לצעקות, הפוליטיקאים מחליפים האשמות, והציבור החרדי מוצא את עצמו במרכז סערה שלא נגמרת. מה שגרם לי לכתוב היה הודעה שהועברה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית, שדרכה הבנתי כמה הטרלול שאנו נמצאים בו חמור: "המשטרה הצבאית בגני הדר בפתח תקווה. דופקים בדלתות כאילו באו למסור דואר רשום". זה הכל.
לא הודעה על מחבל או כנופיית פשע, לא עבריינים מסוכנים. חיילי משטרה צבאית שמחפשים בחורי ישיבה ואברכים. ואז החלה שיחה בקבוצה: אחד זרק בדיחה, אחרת הביעה מצוקה. אבל אצל כולנו הדאגה חלחלה. יש לנו אחיין, אברך צעיר ושקדן, שמתגורר באותה שכונה. לפתע, המחשבה שהוא עלול להפוך ליעד למעצר רק משום שהמערכת לא הצליחה להגיע להסדר מוסכם הפכה למוחשית מאוד. זה שרף לי בלב.
ואז נזכרתי בתקופה שבה היה פתרון: ראשיתם של ימי השח"ר - פרויקט שילוב החרדים הראשון בצה"ל ובחברה. בזמנו זכיתי להיות חלק מהמיזם. הייתי הפרויקטור של התוכנית בחיל הים, כחייל בשירות סדיר. עבדנו יד ביד עם רבנים, ראשי ישיבות וגדולי הדור. כולם הבינו שיש ציבור שלם של בחורי ישיבות ואברכים שלא לומדים בפועל, אך לא מוצאים דרך מכובדת להשתלב בשוק העבודה. בשבילם הוקם פרויקט שח"ר.
ראיתי במו עיניי כיצד רבנים, קצינים ואנשי מקצוע בנו מסלול שאפשר לצעירים חרדים להשתלב בלי לוותר על אמונתם ועל אורח חייהם, לקבל הכשרה מקצועית איכותית ולהשתלב לאחר מכן במקומות עבודה מכובדים. התוצאות ניכרו. אלפי חרדים בוגרי הפרויקט השתלבו במקצועות טכנולוגיים בתחומים מבוקשים, הקימו משפחות יציבות והתפרנסו בכבוד. לולא המסלול הזה, רבים מהם היו נשארים "כאילו־אברכים", רשומים בכולל על הנייר, ללא מסלול חיים ברור.
זה יכול לקרות גם כיום, אך האווירה הציבורית שנוצרה, שבה בני תורה מוצגים כעבריינים ואויבי הציבור, הפכה כל דיון ענייני לכמעט בלתי אפשרי. פוליטיקאים מכל הצדדים הפכו את סוגיית גיוס החרדים לכלי משחק פוליטי. במקום לחפש ולייצר פתרון, הם דאגו לרווח פוליטי. התוצאה היא שמסלולים שהוכיחו את עצמם נחלשו או נעלמו, והציבור החרדי נשאר ללא פתרונות אמיתיים.
הטרגדיה הגדולה היא שהנפגעים אינם הפוליטיקאים - הם ימשיכו לתפקיד הבא, לראיון הבא ולמערכת הבחירות הבאה. כולנו משלמים את מחירה של השנאה.
ואולי זה הרגע להתגבר על הכל ולהחליט שדי. אפשר לבנות מסלולים שמכבדים את עולם התורה ואת אורח החיים החרדי. אפשר למצוא פתרונות שמאפשרים למי שאינו לומד להשתלב מבלי לוותר על זהותו. ובעיקר - אפשר להפסיק להשתמש באנשים אמיתיים ככלי משחק במאבקים פוליטיים. הגיע הזמן להחזיר את השיח מהסיסמאות אל המציאות, ומהפוליטיקאים אל האנשים עצמם. מאחורי כל כותרת יש צעיר חרדי שמבקש דבר אחד: עתיד.
הכותב הוא מנכ"ל "הלמן אסטרטגיה ותקשורת"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו