לפני כשבוע, מול קהל סקרן בארה"ב, נתבקשתי לנתח את הבחירות הקרובות ולנבא את תוצאותיהן הצפויות, ונתקפתי ליאות מהסוג שתוקף על ספת הפסיכולוג כשעולה נושא שמבקשים להדחיק. ממש כמעט נעצמו עיניי על הבמה. נס שעמדתי על רגליי, אחרת הייתי מתחיל לנחור.
אחר כך התאוששתי, ומלמלתי משהו על תיקו נצחי ועל אפקט משיכת החבל שמונע הכרעה, ועוד מיני קשקושים על קואליציות אפשריות, הרי אין בעולם חירות כחירותו של החרטטן בשעה שהוא נזקק לניתוחים פוליטיים. צריך רק לדבר מהר ולשבץ הרבה "בואו לא נשכח". אבל אז הזדקפתי ופרשתי בפניהם את האמת שלי - הנה היא פרושה כאן ועכשיו:
כולם נערכים לבחירות הקרובות שתהיינה במועדן, או קודם לכן, בחרדת קודש כאילו הנה־הנה באה הכרעה שסוף־סוף תעשה סדר במדינה הזו, אבל האמת היא שהבחירות האלה שלפנינו הן כנראה הכי לא רלוונטיות ולא גורליות מאז קום המדינה.
ניצחון מוחלט של אחד הצדדים לא ישיג הכרעה בת־קיימא. הוא אולי יקנה קצת זמן בכמה מהסוגיות שבמחלוקת, אבל לא יותר. המחלוקות האמיתיות בחברה הישראלית מתרחשות מחוץ לכנסת ומחוץ לממשלה. תוצאות הבחירות רק משקפות אותן, וברוב המקרים - גם זה לא. האם ניצחון מוחלט של הימין ירגיע את חרונו של השמאל על שינוי פניה של המדינה? ירגיע את פחדיו מפני המדרון החלקלק בעיניו? האם ניצחון מוחלט של השמאל לא יצית חרון דומה בקרב הימין, שרואה עצמו בתור הרוב?
ויותר מזה: האם ממשלת ימין תוכל לפעול כרצונה בכל תחום? האם ממשלת שמאל תוכל למנוע את התעצמות הימין והכוחות המסורתיים והשמרניים? ודאי שלא. זה כמעט לא קשור לכוח פוליטי ולחקיקה.
השאלות שקורעות את החברה הישראלית ערב בחירות 2026 הן כאלה שמוכרעות ברחוב ובבתי הספר ובתיאטרון ובצבא ובבורסה ובכותל ובמצעד הגאווה ובשוק מחנה יהודה ובבית המשפט. לא בוועדת הכספים, ובוודאי לא במליאה. והאמת? הן בכלל לא מוכרעות. הן מתנהלות, והן צריכות להמשיך ולהתנהל. וככל שהמערכת הפוליטית תהיה מנותקת מההתנהלות הזו - כן ייטב.
אין כמעט שום שאלת יסוד שקורעת את ישראל כיום, שהחלטת רוב בכנסת יכולה לה. אם היו כאלה, אזי כבר מזמן הן היו מוכרעות, כי יש רוב בכנסת לכמה וכמה מסוגיות הליבה - גיוס תלמידי ישיבות למשל. אז למה הן לא מוכרעות? כי אנחנו רבים על דברים הרבה יותר גדולים מחוקים ומהצבעות.
אנחנו רבים על זהות, על מי אנחנו, על איך נחיה כאן ועם מי נחיה. והשאלות האלה הן בנות פתרון. ארוך, מפרך, מושקע - אבל לא קשור כמעט בכלל לקלפי ולפתקים המשולשלים אל פתחו. אלא אם כן תושג תוצאת תיקו יצירתית כזו שתאלץ את הצדדים להקים קואליציה משוגעת, קיצונית ושוברת פרדיגמות כזו שתקרין מסר של פיוס גם אל הרחוב והתנהלותו. זה חסר סיכוי, אבל לתוצאה כזו צריך להתפלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו