חַגוֹ שֶׁל הַשָּׁבוּעַ

הַיּוֹם מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ בָּאוֹר וּבַחֹשֶׁךְ הַקְּבוּעִים,

הַחֹדֶשׁ מַבִּיט בַּיָּרֵחַ וְיוֹדֵעַ שֶׁזְּמַנּוֹ הֶחָדָשׁ מַגִּיעַ,

הַשָּׁנָה יְכוֹלָה לְחַשֵּׁב אֶת עַצְמָהּ עַל פִּי תְּנוּעַת הַכַּדּוּר הַגָּדוֹל,

וְרַק הַשָּׁבוּעַ אֵינוֹ מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ בִּתְמוּנַת הַשָּׁמַיִם -

וּבְכָל זֹאת דַּוְקָא הוּא הַמְּקֻבָּל בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ.

הַשָּׁבוּעַ נוֹלַד כְּתִינוֹק עַצְמָאִי לַבְּרִיאָה

אָז נִקְרָא עֲדַיִן שֵׁשֶׁת יְמֵי הִתְרַחֲשׁוּתָהּ,

בִּלְעָדָיו לֹא הָיָה נֶחְשָׁב הָרִאשׁוֹן לְרִאשׁוֹן קָבוּעַ

וְהַשַּׁבָּת לֹא הָיְתָה מַלְכַּת הַדּוֹרוֹת,

בִּימֵי מְלַאכְתּוֹ לֹא נִבְרְאָה מְנוּחָה לַנְּשָׁמָה

וְרַק בְּיוֹמוֹ הַשְּׁבִיעִי נִתְּנָה הָרְוָחָה.

וְכֵיצַד יַחְגֹּג הַשָּׁבוּעַ אֶת זְמַנּוֹ הַקַּדְמוֹן?

לֹא שָׁמַיִם וְלֹא אֶרֶץ, לֹא אָדָם וְלֹא בְּהֵמָה,

לֹא אוֹר וְחֹשֶׁךְ, לֹא דְּשָׁאִים וּפְרִיחָה

יָכְלוּ בִּלְעָדָיו לְסַמֵּן לְתָמִיד רֵאשִׁיתָם

וְלִהְיוֹת נְתוּנֵי הַפְּתִיחָה בְּתוֹדַעַת הָאָדָם.

הַשָּׁבוּעַ פָּנָה אֵפוֹא לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ

כְּבָר הֵבִין שֶׁגִּילוֹ כֹּה קָדוּם אַךְ מִשְׁכּוֹ כֹּה קָצָר,

מֵאָז הוּא חוֹגֵג אֶת טִבְעוֹ עִם נְתִינַת הַתּוֹרָה

שֶׁשְּׁנֵיהֶם כָּאן מִנֶּגֶד חֲבוּקִים כְּמוֹ זְמַן וְתוֹדָעָה.

וְאוּלַי עוֹד תָּצוּץ גַּם תַּגְלִית מַדָּעִית וּבוֹהֶקֶת

וְכוֹכָב בְּקָצֶה שֶׁטֶּרֶם נוֹדָע יַפְתִּיעַ

וּמַסְלוּל תְּנוּעָתוֹ יִהְיֶה בְּדִיּוּק שֶׁל שִׁבְעָה.