בני, זה נגמר: הטרגדיה של מי שהתחיל כמטאור, ועומד לסיים את דרכו הפוליטית

הטרגדיה הפוליטית של בני גנץ ממשיכה להכות בו. כעת, כאשר גוש מתנגדי נתניהו מתחיל להתעצב לקראת בחירות 2026, נראה שתפקידו הפוליטי הולך ונעלם. מפלגתו אינה קרובה לעבור את אחוז החסימה, וחבריו למפלגה, שרק בזכותו נבחרו לכנסת, נוטשים. עזיבתו של חילי טרופר, שהיה איש אמונו בפוליטיקה הישראלית, מסמלת את שקיעתו של הפוליטיקאי שהתחיל כמטאור ועומד לסיים את דרכו הפוליטית.

שני עשורים שגוש מתנגדי נתניהו מנסה להעמיד אלטרנטיבה שלטונית מולו, ניסיון שהסתיים כל פעם בכישלון אלקטורלי. מלבד הפרסה של ברית האחים בין נפתלי בנט ליאיר לפיד לאחר בחירות 2021, לא קם פוליטיקאי שהצליח לגבור על נתניהו בבחירות כאשר הוא מוביל מפלגה גדולה. הפוליטיקאי שהיה הכי קרוב לכך היה גנץ.

בבחירות 2019א' הוא הוביל את כחול לבן להישג שיא של 35 מנדטים (26.1% מהקולות) ולשוויון מול הליכוד, הישג שללא ספק המליך אותו כמנהיג הבלתי מעורער של גוש המרכז-שמאל. לאחר שלא עלה בידי נתניהו להרכיב ממשלה, בבחירות 2019ב' הצליח גנץ להוביל את כחול לבן להיות המפלגה הגדולה בכנסת עם 33 מנדטים (26%), אחד יותר מהליכוד.

בבחירות 2020, שהתקיימו לאחר ששוב לא עלה בידי אף אחד מהצדדים להקים ממשלה, הצליח גנץ לשחזר את מספר המנדטים ואף להגדיל את אחוזי התמיכה בכחול לבן (33 מנדטים, 26.6%), אולם נתניהו והליכוד סיימו עם שלושה מנדטים יותר והישגו של גנץ הסתיים באכזבה.

מכאן החלה ההידרדרות הפוליטית של גנץ. למרות שהוא פעל בממלכתיות ובאחריות לאומית כאשר החליט ללכת לממשלת אחדות עם נתניהו והליכוד בזמן הקורונה, מצביעיו הענישו אותו על כך. טרם בחירות 2021 כולם חשבו שכחול לבן בראשותו עומדת להתרסק על אחוז החסימה, גנץ הפתיע עם שמונה מנדטים, הישג ששמר לו את תפקיד שר הביטחון בממשלת בנט־לפיד.

גנץ קיווה שהחיבור עם גדי איזנקוט וגדעון סער בבחירות 2022 יוביל אותו להיות מועמד ריאלי לראשות ממשלה, אך המיזם המשולש הסתיים באכזבה מרה עם 12 מנדטים בלבד. אולם תודות לרפורמה המשפטית ולמחאה שפרצה בעקבותיה הצליחה התנהלותו הממלכתית של גנץ להחזיר אותו לקדמת הבמה הפוליטית.

לפתע נתפס גנץ כמי שיכול לאחד ולחבר בין חלקי העם, דבר שהתבטא היטב בסקרים עם עלייה של 15 מנדטים בקירוב. לאחר 7 באוקטובר נסק גנץ ל־37 מנדטים, בעיקר על חשבון מצביעי ימין שאיבדו אמון בנתניהו. וכך, לאחר שהצטרף לממשלת החירום, נתפס גנץ בעיני רבים כמנהיג בפועל של מדינת ישראל.

אולם מהר מאוד נכנע גנץ לפוליטיקה הקטנה ובחר לנטוש את הממשלה בזמן מלחמה, מעשה שעלה לו ביוקר מבחינה פוליטית. מאז איבד גנץ לא רק כמעט את כל המנדטים בסקרים, אלא גם את שותפיו לדרך, ביניהם את איזנקוט שלקח את מקומו כמנהיג בפועל של מחנה המרכז־שמאל.

לסיכום, הימים שבהם גנץ היה אלטרנטיבה שלטונית חלפו. את מקומו תפסו פוליטיקאים אחרים בגוש, והוא נשאר עירום ממנדטים ומשותפים. בחייו הפוליטיים של פוליטיקאי מגיע רגע שעליו לעשות חשבון נפש ולהבין שהגיעה השעה להחזיר את המפתחות ולפרוש. עבור גנץ הרגע הזה הגיע. מוטב שיפנים זאת ומהר בטרם יתבזה עוד יותר.