מלחמה מביאה איתה שינויים. לרוב, כאלה שנוגעים בליבה של החברה. אחרי מלחמת ששת הימים, למשל, התעורר ציבור דתי־לאומי, ששנים מאוחר יותר התגבש לאליטה הנאבקת על מקומה בשלטון. מלחמת יום כיפור הובילה לירידה חדה באמון באליטות הישנות, ולהתחזקות הציבור המזרחי שהניע את המהפך הפוליטי של 77'.
יותר מ־40 שנה אחרי, אחוז המזרחים בקרב הלוחמים והקצינים בדרגי השטח גבוה מאוד. ועם זאת, בעוד הקבוצה הדתית־לאומית התברגה כאליטה פוליטית וחברתית, חלקה אף התפצלה מאנשי המאחזים ונערי הגבעות - המזרחים נותרו מחוץ למועדון. דווקא במלחמה הנוכחית נדמה היה שגם מזרחים נכללו בהגדרה "מלח הארץ". זה ניכר בעיקר בהספדים בהלוויות הרבות של חיילי צה"ל ובסיפורים של משפחות הנרצחים והחטופים מ־7 באוקטובר.
אלא שמאז מקרי הרצח המחרידים וחסרי הפשר שאירעו לפני כשבועיים בחצור הגלילית, באר שבע ופתח תקווה, הרשת התמלאה בפוסטים שמבטאים גזענות בוטה כלפי מזרחים. בדומה לאנטישמיות שרק חיכתה מעבר לפינה, כך התפרצה ללא מעצורים שנאת מזרחים כבושה שהמתינה כנראה שנים. והמילה שמככבת, אפופה יותר מתמיד בתחושת דחייה ומיאוס, היא "ערסים".
בעשור האחרון "הערסים" זכו לעדנה מסוימת. במוזיקה הם קיבלו מקום של כבוד ואפילו הפכו למושא התעניינות רומנטית. רבים החלו להחצין לבוש ותכשיטים המזוהים עם "ערסיות", כמו גם קשיחות מסוימת וביטחון עצמי. חיילים מזרחים "ערסים" קיבלו הכרה וקבלה חברתית - מה שכל "ערס" בעצם רוצה. אבל כעת הערסים לא רק חזרו להיות אויבי הציבור - הם הפכו לרוצחים פוטנציאליים.
"בואו נדבר על העגלה הרקובה באמת של מדינת ישראל - ערסים", נכתב בין היתר ברשתות החברתיות. אחת מפעילות המקלדת פרסמה בפייסבוק את "מניפסט הערס" שמכה על חטא הקבלה וההכלה של אותם ערסים. רבים כותבים שמשום שהיו "המבוגר האחראי" או "ילדי הכאפות" הם שתקו ואולי הכינו את הקרקע לרצח הבא. לכן הם חייבים עכשיו לפתוח את הפה.
לכאורה זוהי תגובה טבעית למקרי הרצח, אבל התגובה הגזענית הזאת רחוקה מלהיות טבעית. כמו הדמוקרטיה המתגוננת שמכשירה סתימת פיות בשם ערכים נעלים, כך מקבלת גם שנאת המזרחים לגיטימציה בשם ההגנה על החברה כולה. אותה דמוקרטיה מתגוננת שעליה הכריזו מוסדות ליברליים כמו עיתון "הארץ" ומערכת המשפט נגד בחירת הרוב היא זו שמאפשרת את אחדות השורות בקרב הציבור שמכנה את עצמו ליברלי.
אחרי דעיכת ה"רק־לא־ביבי", הגוש האשכנזי־ליברלי, שהיה רגיל להתפצל לרמת האינדיבידואל, מתאחד אל מול האויב המשותף - "הערסים". אותם ערסים הם כמובן המזרחים שמצביעים לקואליציה הנוכחית והם אלה שצריך לחשוש מפניהם גם בבחירות המתקרבות.
המסרים ברשתות לא מותירים מקום לספק: "כשבשלטון יש ערסים... ככה אנחנו נראים"; "זאת המדינה עכשיו, ואת זה צריך לנצח"; "לא כל הביביסטים ערסים, אבל כל הערסים ביביסטים".
כבר כמה חודשים מסתובב רחש סביב פגיעה אפשרית בטוהר הבחירות. לכן נפתלי בנט מינה את עמי אשד, לשעבר מפקד מחוז תל אביב במשטרה, לאחראי על "טוהר הבחירות" במפלגה המשותפת שלו ושל יאיר לפיד. את תמונתו של אשד במדי משטרה שצורפה להצהרה אפשר לראות כסוג של רמז מטרים, המעיד על אירוע דרמטי שעתיד להגיע.
החשש המגה־ריאלי שהליכוד שוב ינצח בבחירות מוביל לאימוץ קו תעמולתי נואש שמטרתו להכין את הקרקע לחוסר הקבלה של גוש רק־לא־ביבי את תוצאות הבחירות. לבסוף, כל העבודה הקשה שהושקעה בהפלת נתניהו עלולה לרדת לטמיון בגלל הערסים. הרי אי אפשר לסמוך עליהם שיצביעו נכון. אבל אל דאגה, אם הערסים ינצחו בבחירות יבוא שוטר וייקח אותם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו