נָע וָנָד לוֹ בֶּן יִשְׂרָאֵל בֵּין פְּסִיחוֹת חַיָּיו,
זֹאת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּהּ נִצַּל הוּא
בִּימֵי מִצְרַיִם שֶׁל תּוֹלְדוֹתָיו,
וְזֹאת הַפּוֹסַחַת עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים
עוֹד מִיָּמָיו שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
רַק כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁב שֶׁהֶחְמִיץ מַשֶּׁהוּ מִסִּכּוּיֵי חַיָּיו.
אֵלִיָּהוּ זָעַק מוּל אַחְאָב הַכּוֹשֵׁל וַעֲדַת שַׁקְרָנָיו
וְרַק הוּא נוֹתַר מִכֻּלָּם לָשׁוּב אֵלֵינוּ בְּלֵיל הַסֵּדֶר.
אֶת קִנְאָתוֹ לַשֵּׁם הוֹתִיר לָנוּ בִּדְמָמָה דַּקָּה
הַגּוֹבֶרֶת עַל רַעֲשֵׁי עוֹלָם.
אֶת הַדֶּלֶת הַנִּפְתַּחַת לִקְרָאתוֹ
אֵין לִסְגֹּר עַל רַגְלֵי אַחִים וַאֲחָיוֹת.
לַיְלָה מְסֻדָּר הַמְּסַפֵּר אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת
וְכָל הַמַּרְבֶּה בְּשִׂיחָתוֹ לוֹחֵשׁ אֶת טַעַם הַחֵרוּת.
"חֲמוּצִים" הָיִינוּ לְפַרְעֹה וְעַתָּה מְצוּיִים בַּמּוֹלֶדֶת
שֶׁבָּהּ אֲפִלּוּ הַמָּרוֹר חָדַל לִהְיוֹת נָכְרִי.
בַּשָּׁנָה הַזֹּאת אֶת עִקַּר הַקֻּשְׁיוֹת דַּוְקָא אָנוּ שׁוֹאֲלִים
אֶת יְלָדֵינוּ שֶׁעַד כֹּה נִכְשְׁלוּ הַרְבֵּה פָּחוֹת.
הָיוּ יָמִים בָּהֶם נִבְהַל אָדָם מֵאֵלֶּה שֶׁאַחֲרָיו עוֹקְבִים
עַתָּה מִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל רַק בְּרִבּוּי עוֹקְבָיו,
בְּתוֹכֵנוּ יֵשׁ אֵלֶּה הַמַּכִּירִים אֵפוֹא אֶת עַצְמָם
רַק מֵאֵלֶּה הַמְּצִיצִים בְּלַהַג מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּם.
"כַּמָּה עוֹקְבִים כְּבָר הִשַּׂגְתָּ בְּחַיֶּיךָ?" אָנוּ נִשְׁאָלִים
וּלְפֶתַע נִזְכָּרִים בִּגְבוּלוֹת הַכֹּחַ.
אִישׁ, אִשָּׁה וְיֶלֶד אוֹחֲזִים בְּהַגָּדַת הַבַּיִת
וּמוֹצְאִים בָּהּ אֶת קְצֵה עוֹלָמָם.