רִיצַת בֹּקֶר יִשְׂרְאֵלִית: בין שמועות לגלים

זוּג קָרוֹב לְחַיַּי מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים

צוֹעֵד לְפָנַי בַּהֲלִיכָה שֶׁהֵחֵלָּה מִזְּמַן,

כְּשֶׁאֶחְלֹף עַל פְּנֵיהֶם יִרְאוּנִי לָרִאשׁוֹנָה לְיַד הַיָּם

וְיִקְבְּעוּ בֵּינֵיהֶם לְשׂוֹחֵחַ אוֹדוֹתַי בָּעֶרֶב הַזֶּה:

אֲנָשִׁים מְנַסִּים עַתָּה לְתָאֵם שִׂיחוֹת עֲתִידִיּוֹת.

זָקֵן וָתִיק וּמֻמְחֶה בְּמַבְּטֵי יָם

מַעֲבִיר עַל פְּנֵי הַחוֹל אֶת גַּלַּאי הַמַּתָּכוֹת שֶׁלּוֹ,

הוּא מְשֻׁכְנָע שֶׁהַסְּעָרָה הָעוֹלָמִית שֶׁנִּשְׁלְחָה מִפָּרַס

הֶעֱשִׁירָה אֶת הַחוֹף הָעִבְרִי בְּאוֹצָרוֹת מֵעָבָר מְפֹאָר.

צָעִיר שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת שְׂפַת מַחְשְׁבוֹתַי

הֻפְקַד עַל יְדֵי הָרָשׁוּיוֹת לְיַשֵּׁר אֶת הַחוֹל מִגַלֵּי הָרוּחַ:

הָאֶחָד עָסוּק בְּעֹשֶׁר קָדוּם, הַשֵּׁנִי בְּתִקְוָה לְמָזוֹן יוֹמִי.

אָדָם שֶׁעַד כֹּה נִמְנַע מִלְּהָשִׁיב לִי

לָרִאשׁוֹנָה מַקְדִּימֵנִי בְּנִפְנוּף יְדִידוּתִי,

הַפַּחַד הַמְּשֻׁתָּף מֵאוֹיֵב רָחוֹק

מָנַע מִמֶּנּוּ לְהִתְפַּיֵּס עִמִּי וְכָעֵת

דַּוְקָא מְעוֹדֵד אוֹתוֹ לְשַׂמְּחֵנִי כְּיֶלֶד.

עוֹנוֹת הַשָּׁנָה הִתְבַּלְבְּלוּ עִם מַחְשְׁבוֹתֵינוּ

וְכָעֵת גַּם עוֹנַת הַקְּרִיאוֹת מִתְעוֹרֶרֶת:

בִּמְקוֹם הַכְרָזוֹת הַמַּצִּיל מִסֻּכָּתוֹ וּמוֹכֵר הַתִּירָס

מִישֶׁהוּ לוֹחֵשׁ: תְּהֵא בְּקָרוֹב מִלְחָמָה עוֹלָמִית –

מִנֶּגֶד אִשָּׁה שׁוֹאֶגֶת אַחֶרֶת:

רְוָחָה גְּדוֹלָה הִיא שֶׁתָּבוֹא.

אֲנִי מִתְנַשֵּׁף כְּנִצָּב בַּעֲצֶרֶת

וְשׁוֹכֵחַ עַד תֹּם הֵיכָן לַעֲצֹר