"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
חוק הבוררות: בין נוחות לזהות
אם בתי הדין הדתיים מבקשים לזכות באמון רחב יותר, האחריות מוטלת גם עליהם • שינויים מהותיים אינם מותרות אלא תנאי, כמו גם שקיפות וייצוג הולם
השבעת קאדים בבית הנשיא (ארכיון). צילום: אורן בן חקון

חוק הבוררות: בין נוחות לזהות

אם בתי הדין הדתיים מבקשים לזכות באמון רחב יותר, האחריות מוטלת גם עליהם • שינויים מהותיים אינם מותרות אלא תנאי, כמו גם שקיפות וייצוג הולם

ג'לאל בנא
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

השבוע אישרה מליאת הכנסת חוק שעשוי להיראות טכני למראית עין, אך בפועל הוא נוגע בלב אחד הוויכוחים העמוקים ביותר בחברה הישראלית: יחסי דת ומדינה, והקשר בין מערכת המשפט האזרחית לבין הסמכות הדתית.

חוק שיפוט בוררות בבתי דין דתיים מרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים והשרעיים, ומאפשר להם לדון גם בסכסוכים שאינם חלק מהדין האישי. על פניו, מדובר במהלך וולונטרי לחלוטין - הדיון יתאפשר רק לאחר ששני הצדדים יחתמו על הסכמה מפורשת, וכבר כאן עולה השאלה הראשונה: מה יקרה אם יש יותר משני צדדים לסכסוך, ורק חלקם מסכימים? קשה להתעלם מכך שמדובר במהלך שאין לו כמעט אח ורע בעולם המערבי. זהו תקדים לא רק טכני, אלא עקרוני: העברת סמכויות מהמשפט האזרחי למוסדות דתיים, ובפועל, למרות שהחוק חל גם על בתי הדין השרעיים והדרוזיים, נדמה כי המרוויחים המרכזיים הם בתי הדין הרבניים, בעוד האחרים מצטרפים כנספח.

בית הדין הרבני באריאל , צילום: דוברות בתי הדין הרבניים

החוק הזה אינו עומד לבדו - הוא מצטרף למגמה רחבה יותר של השנים האחרונות, ואינני מחדש דבר.

מגמת שחיקת האמון במערכת המשפט והביקורת על בתי המשפט אינה חדשה - לעיתים היא עניינית ולעיתים פופוליסטית, אך חקיקה מהסוג הזה מאותתת על דבר עמוק יותר והוא הרצון לבנות חלופות.

בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (ארכיון), צילום: יהושע יוסף

גם בתי הדין הדתיים אינם חפים מביקורת. במשך שנים נשמעת כלפיהם ביקורת ציבורית ומשפטית על סגנון השיפוט, על השקיפות וההתאמה לעידן המודרני. חלק מהביקורת מוצדק וחיונית לשיפור, וחלק מגיע ממקום אידיאולוגי מובהק, המבקש לפסול כל מסגרת דתית באשר היא. רצונם של יוזמי החוק, חברי כנסת חרדים, הוא חיזוק מעמד ההלכה והמשפט הדתי בישראל, וזו עמדה לגיטימית בדמוקרטיה, אך היא מעלה שאלה עקרונית: עד כמה ניתן להחיל מערכות משפט שנולדו לפני מאות ואף אלפי שנים על מציאות מודרנית, מורכבת ושוויונית יותר? המצדדים בחוק מצביעים על יתרונות ברורים כגון מימוש חופש הבחירה של הפרט, הקלה על העומס בבתי המשפט, הליכים מהירים וגמישים יותר, ומומחיות ייחודית בדין הדתי. עבור קהילות דתיות מדובר לא רק בנוחות אלא בזהות.

מנגד, החששות לא פחות כבדים - חשש עיקרי מפגיעה בנשים ובאוכלוסיות מוחלשות, במיוחד כאשר "הסכמה" עלולה להיות תוצאה של לחץ חברתי. יש גם מי שרואים בכך יצירת מערכת משפט מקבילה הפועלת לפי כללים אחרים, נוסף על היעדר פיקוח וביקורת שיפוטית והיעדר יכולת להבטיח אחידות משפטית.

מבחני הסמכת דיינים (ארכיון), צילום: קונטקט חדשות

כרגע אם בתי הדין הדתיים מבקשים לזכות באמון רחב יותר, האחריות מוטלת גם עליהם, ושינויים מהותיים אינם מותרות אלא תנאי, כמו גם שקיפות, התאמה למציאות המודרנית, ובעיקר ייצוג הולם. בבתי הדין השרעיים בישראל אין אישה אחת בתפקיד שיפוטי, וגם בבתי הדין הרבניים המצב חמור. בסופו של דבר החוק הזה אינו רק על בוררות - הוא על זהות המדינה, על גבולות הסמכות ועל השאלה עד כמה ניתן או עד כמה ראוי לשלב בין עולמות שונים של משפט, מסורת ודמוקרטיה. למרות שיש מי שרואים בו תיקון היסטורי ויש מי שרואים בו מדרון חלקלק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...