בשכונות הערביות בירושלים יש מחסור עצום במרחבים מוגנים (אין כמעט מקלטים ציבוריים, ממ"דים וכדומה). בשיחות עם ערביי העיר, היום כמו בעבר, הם מתנחמים בכך שהאיראנים לא יירו על ירושלים (אל־קודס, בשפתם), שבליבה מסגד אל־אקצא. ומכאן הסיסמה השגורה בפיהם: אל־אקצא יגן עלינו!
אלא שביום שני האחרון, 16 במארס, נפלו שברי יירוט על כנסיית הקבר ועל רחבת הר הבית. ביום שישי (20 במארס) נפלו חלקי טיל ברובע היהודי במרחק של כ־400 מטר ממסגד אל־אקצא, וגרמו נזק לתשתיות עירוניות ולשרידים ארכיאולוגיים מוסלמיים ונוצריים. בעקבות שני האירועים הללו, ועוד נפילות של שברי יירוט קטנים מאז תחילת המלחמה בשכונות הסמוכות לעיר העתיקה, החלה לחלחל בקרב ערביי ירושלים ההבנה שלא בטוח שמסגד אל־אקצא יגן על תושבי העיר המוסלמים.
מאז תחילת מבצע שאגת הארי, הרשתות החברתיות הערביות גועשות בעקבות סגירת מסגד אל־אקצא לאורך הלחימה. לטענתן, המדינה סגרה אותו כדי לפגוע במוסלמים בחודש הקדוש ביותר בשנה, רמדאן, ובחג שבסיומו, עיד אל־פיטר. בחלק מהפרסומים הם הזכירו רק את סגירת מסגד אל־אקצא וכנסיית הקבר, והתעלמו במכוון מסגירת הכותל המערבי, בתקווה לזכות בסיוע של המדינות הנוצריות. בפרסומים אחרים התעלמו לחלוטין מנפילת שברי מיירט בחצר מסגד אל־אקצא, והתייחסו רק לנפילה בכנסיית הקבר. בשישי האחרון נסחפו חלק מעיתונאי ישראל באווירה השלילית, ופרסמו שלל כתבות ופוסטים בסגנון: "לראשונה מאז 1967, ישראל סגרה את הר הבית".
את טענת המוסלמים מגבים ארגונים ישראליים שונים, ומהדהדים ברשתות מחאות בינלאומיות על סגירת המסגד. אחד הארגונים אף הגדיל לעשות, ופרסם מסמך גינוי שעליו חתמו שלל מדינות ערב, וביניהן קטאר, טורקיה ואחרות, שאיבתן לישראל מובהקת. המוסלמים והארגונים הפוליטיים העומדים לצידם מתעלמים מסגירת כנסיית הקבר והכותל המערבי מאותה הסיבה - הגנה על המתפללים במקום קדוש נטול מרחב מוגן. בכך הם מתעלמים מהסכנה הגלומה בפתיחת אתרי קדושה ללא מרחב מוגן ועם מאות אלפי מתפללים בימי שישי של רמדאן באל־אקצא, או בתפילת הבוקר הראשונה של עיד אל־פיטר, הכוללת אף היא כמות גדולה מאוד של מתפללים.
למרות מחאות אלה, ובעקבות הנפילות בעיר, בימים האחרונים נשמעת גרסה קצת אחרת לאמונה בהגנת אל־אקצא. את המשפט שנאמר בביטחון רב, עם סימן קריאה, עברו רבים לומר עם סימן שאלה. רק לדמיין את הכאוס שהיה משתרר ברחבת הר הבית במהלך התפילות של יום שישי האחרון בזמן אזעקה או נפילה של שברי יירוט, ואת הסכנה הגלומה בהמונים שרצים לתפוס מחסה או שמנסים לצאת מההר - זה מספיק כדי להבין את הסכנה העצומה בהשארת אתר כה מרכזי פתוח כרגיל במהלך חג ומלחמה.
לנוכח הפנמת הסכנה בקרב ערביי ירושלים עצמה, ראוי שארגונים שונים בעלי אג'נדה נגד מדיניות ישראל בירושלים ובהר הבית יפסיקו גם הם את מאבקם נגד החלטות מושכלות ושקולות, שמעידות על רצון לשמירה על חיי אדם - גם חיי אדם של מוסלמים - ושמביאות לסגירת המסגדים.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת "זאת ירושלים"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו