חולשה מוסרית וטיפשות אסטרטגית: אירופה לא מבחינה באינטרס הקיומי שלה

איראנים רבים מניפים את דגלי ישראל וארה"ב, ומייחלים לניצחונן על משטר האימים האסלאמיסטי באיראן. באופן טבעי הדבר מחמם את ליבנו, אבל יש כאן ממד נוסף. הרי אנחנו סופגים שנאה בלי גבול שסופה אינו נראה באופק, ולכן יהודים מוקירים יותר מאחרים גילויי חיבה, הערכה ותודה מבחוץ.

עדיפה, כמובן, אהדה לא מתוך חמלה על קורבן, כמו בשואה למשל, אלא הודות לגבורת צה"ל והמוסד, לתבונת המודיעין ולאומץ ההנהגה הפוליטית. מוטב לנו להיות בצד הנכון של ההיסטוריה בתור עם ריבוני שגורלו בידיו, כלומר לוחמים ופעילים, ולא קורבנות סבילים. אבל זה לא רק עניין של רגשות, אלא גם של מוסר, שכן לא רק שונאים אותנו, אלא גם מוקיעים אותנו מוסרית בכל פה. והרי המלחמה שלנו מאז אוקטובר 2023 היא מלחמה לביעור רוע, וטוב לראות שרבים, ולא רק איראנים, מבחינים בכך.

מתקפתנו הנוכחית נועדה להסיר מעלינו איום קיומי בג'נוסייד. זה איום מוצהר במילים, אך מגובה גם במעשים כמיזם גרעיני־בליסטי להשמדה המונית. האיום תוּקף בצורה מזוויעה באינספור מתקפות טרור המוני, כמו הטבח בקהילה היהודית בבואנוס איירס ב־1994, בניצוח המפקד הנוכחי של משמרות המהפכה, וכן טבח 7 באוקטובר. האם יש תכלית מוסרית יותר ממניעת ג'נוסייד?

והתקווה (שאינה ודאות) שמתקפת אמריקה וישראל תסייע לאומה האיראנית להשתחרר מאימת משטר הרצח המתעלל באיראן כבר כמעט 50 שנה - התקווה הזאת מוסיפה עוד ממד מוסרי ליעדי המלחמה. נתניהו צודק כשהוא מתאר את המלחמה הזאת במונחים של מאבק מוסרי לשחרור, דומה למלחמת העולם השנייה.

מבחינה מסוימת, שתי המלחמות האלה הן מלחמות אזרחים גלובליות על עיקרון מוסרי החוצץ בין מחנות בתוך מדינות. להיטלר היו תומכים במערב ומתנגדים בגרמניה. צרפת ומדינות רבות אחרות באירופה ובעולם נחצו במלחמת האזרחים ההיא ונחצות עכשיו.

האסלאם הג'יהאדיסטי, שיעי או סוני, מתפשט בעולם כולו ומאיים על כולו. אבל בדלני אמריקה ופייסני אירופה, שכאילו לא למדו דבר ולא שכחו דבר, הפכו את המונח "שינוי משטר" לשם גנאי. במקומו ראוי להשתמש במונח הפשוט "שחרור" - שחרור ארצות האסלאם מהג'יהאדיסטים, שיתחיל בשחרור איראן, שכנותיה והעולם כולו מהאימפריאליזם הדכאני והרצחני של כוהני הדת השיעים.

אכן, ההתקפות שלנו על מנגנוני ההרג והדיכוי שלהם נועדו בראש ובראשונה לשרת אינטרס קיומי ישראלי. הרי לא ניחלץ במידה הנדרשת מהאיום האיראני אם המשטר ישרוד את המתקפה האמריקנית והישראלית הנוכחית. אבל העובדה שישראל פועלת למען האינטרסים החיוניים שלה לא מבטלת עובדה אחרת - שמלחמתן של ישראל וארה"ב היא מלחמה מוסרית מובהקת מכל בחינה כלל־אנושית שאפשר לחשוב עליה.

לאמיתו של דבר, מדינה לא יכולה להיות מדינה מוסרית אם היא מתכחשת לאינטרסים הקיומיים של עצמה. לכן מדינות אירופה הפייסניות סובלות גם מחולשה מוסרית וגם מטיפשות אסטרטגית - הן לא מבחינות באינטרסים הקיומיים שלהן, באותה המידה שהן לא מבחינות בין טוב לרע.

ברור שישראל וארה"ב לא היו מנסות לסייע לאיראנים להשתחרר לולא אינטרסים קיומיים שלהן היו מוליכים אותן לזה. ולראיה, למשל: ישראל בהנהגת נתניהו וארה"ב בהנהגת אובמה, ואחריו טראמפ וביידן, לא ניסו לסייע לסורים להשתחרר ממשטר אימים שהרג את אזרחיו בהמוניהם, גם בנשק כימי להשמדה המונית, מפני שלא היו אינטרסים קיומיים שיניעו אותן להסתכן בזה.

מאותה הסיבה ישראל לא נחלצה לעזרת אוקראינה. זהו המצב ביחסי האומות, אבל זה כלל לא סותר את העובדה הברורה שהצלחה של ארה"ב וישראל לחסל את המשטר האסלאמיסטי באיראן תבשר תקווה לניצחון מוסרי גדול.

פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון באונ' בן־גוריון