אסטרטגיית יציאה: למלחמה ולהכרעה

פעם, לפני הרבה שנים, גם היתה אסטרטגיית יציאה. אבל היא היתה הפוכה לחלוטין מזו של רוב האולפנים בימינו, המתאפיינת בתבוסתנות לכתחילה, ברפיסות, ובעיקר בחוסר סבלנות. בימים ההם היתה זו אסטרטגיית יציאה למלחמה ולהכרעה.

במלחמת ששת הימים, כך מתברר, לא היתה אסטרטגיית יציאה במובן של ימינו. אם היו שואלים אז קצינים בכירים לשעבר על אסטרטגיית היציאה מהמלחמה - הם לא היו מבינים מה רוצים מהם. הם היו יודעים לומר שצריכים לנצח ולהכריע את האויב באופן שלא יאיים על ישראל. ומה בדיוק הפרטים? במלחמה, מעצם מהותה, הפרטים אף פעם לא ידועים ולא ברורים. מכיוון שיציאה, כאמור, לא היתה מילה בעלת משמעות מוכרת באותם ימים, נראה שבנוגע למלחמת ששת הימים המילה הקרובה ביותר ליציאה בהקשר למלחמה היא העצירה, היינו הקו שבו כוחות צה"ל יעצרו.

הדעת נותנת שכדי לברר את אסטרטגיית היציאה או העצירה ב־1967 נבחן בראש ובראשונה את שר הביטחון משה דיין. במבט לאחור מתברר שאסטרטגיית היציאה של דיין לא פעלה כלל, ולא התגשמה בשטח. בכל שלוש החזיתות שום אסטרטגיית עצירה לא פעלה בהתאם למדיניותו של דיין. מבחינתו, צה"ל לא היה אמור בכלל להגיע לתעלת סואץ, אבל הוא דהר לשם בניגוד לאסטרטגיית העצירה. ירושלים והמקומות הקדושים שוחררו אף הם בניגוד למחשבותיו של דיין. להלן נסתפק באסטרטגיית היציאה ועצירת המלחמה ללא רמת הגולן, כי לא היה חסר הרבה שהמלחמה אכן תסתיים בלי שרמת הגולן בידינו.

בהתייחס לכל צמרת הממשל בישראל, דיין היה הדמות הבולטת ביותר שהתנגדה לפתוח בהתקפה בחזית רמת הגולן. הוא העריך שהמצרים לא יסכימו להפסקת אש ואז ישראל תיאלץ להילחם בשתי חזיתות, חשש מאוד מקרבות קשים בעלייה לרמת הגולן שיביאו לנפגעים רבים, מכך שחיל האוויר נמתח מעבר ליכולתו, ואף חשש מהאפשרות למעורבות רוסית.

ביום הרביעי למלחמה, ב־8 ביוני, החלה גוברת התסיסה ביישובי אצבע הגליל. יותר ויותר קולות תבעו לגבש אסטרטגיית יציאה, יציאה למלחמה לכיבוש רמת הגולן. משה גלבוע, שכתב את ספרו "שש שנים, שישה ימים" בסמוך לאירועים ולאחר שיחות עם רבים מהמעורבים, מתאר את ההתפתחויות ביישובי הצפון כהתקוממות הגליל. אחד הפעילים הבולטים במהלך לא התאפק וצלצל ליגאל אלון. השיחה לא היתה הכי מנומסת בסגנונה. תוך כדי שיחה ביקש גם לדבר עם אשכול, כשהוא מסביר בנחרצות את חשיבות המשך המלחמה וכיבוש רמת הגולן.

משלחת של יישובי הצפון יצאה לתל אביב כדי לנסות להשפיע על החלטת הממשלה. הם הורשו להשתתף באותו ערב בישיבת ועדת השרים והביעו שוב את עמדתם על החיוניות שבכיבוש רמת הגולן, אבל הם חזרו בשעות הערב צפונה פסימיים והעריכו לצערם שמשימתם נכשלה ושצה"ל לא עומד להמשיך במלחמה.

אולם במהלך הלילה, בין היום הרביעי לחמישי למלחמה, חלה תפנית בהערכותיו של דיין. ללחצים החוזרים ונשנים של נציגי היישובים בצפון הצטרפו כמה עובדות ששינו הכל. הראשונה, המצרים הסכימו להפסקת אש בניגוד להערכותיו, מה שהוריד את החשש ממלחמה בשתי חזיתות. השנייה קשורה להתפתחות מודיעינית חשובה. גיחות צילום הראו כי מחנות הצבא הסורי בקוניטרה שברמת הגולן ריקים. היתה אף הערכה שייתכן כי המערך הסורי מתמוטט. ההחלטה התהפכה, וב־9 ביוני עלו כוחות צה"ל לרמת הגולן - וכל השאר היסטוריה. כולל ההיסטוריה של ימינו שבה כתר החרמון בידינו בטווח הנראה לעין וצה"ל נמצא עמוק בתוך רמת הגולן המזרחית, מעבר לקווים שנקבעו אז.

כן, יש בהחלט אסטרטגיית יציאה. היא כבר התגשמה ביציאה למלחמה, ויש לקוות שתגיע למה שמלחמה אמורה להגיע אליה גם אם הפרטים לא ברורים: ניצחון והכרעה.

פרופ' אשר כהן הוא מומחה למדעי המדינה