בין תל חי למטולה: מבחן הגבול של ישראל

במשך יותר מ־100 שנים סימלה תל חי את ההבטחה כי ההתיישבות היהודית בגבולות הארץ לא תיסוג. בי"א באדר 1920 נפלו שמונת מגיני תל חי. בעקבות הקרב הקשה החליטה הנהגת היישוב לפנות את המקום: הגבול זז דרומה, אך מתוך המשבר נולדה ההבטחה שהפכה לסמל של ההתיישבות הציונית: "תל חי לא תיפול שנית".  

יותר מ־100 שנים לאחר מכן נדמה כי ההבטחה עומדת שוב למבחן. המבצע הנוכחי נקרא "שאגת הארי", על שמו של פסל האריה השואג, האנדרטה לשמונת ההרוגים בתל חי, וגם משום שהחל בדיוק באותו תאריך. אך בעוד הסמליות ההיסטורית ברורה, המציאות בצפון רחוקה מאוד מרוח תל חי.

מאז מתקפת 7 באוקטובר יישובי הצפון נתונים למתקפה מתמשכת מצד חיזבאללה בלבנון. עם פרוץ המלחמה, מתוך חשש ממשי לחיי האזרחים, פינתה הממשלה יישובים בעומק של עד שני קילומטרים מגבול ישראל־לבנון, ובהם מטולה, חניתה, מנרה וראש הנקרה, ועשרות יישובים נוספים התרוקנו מתושביהם. גם קריית שמונה פונתה בחלקה.

רבים מהתושבים עזבו ביוזמתם, מתוך תחושת חוסר ביטחון מתמשכת. תושבי הצפון אינם זרים למציאות של איום. לאורך 50 השנים האחרונות חוו תקופות קשות של ירי קטיושות מלבנון וחדירות מחבלים שגבו חיי אדם. אולם לאחר מלחמות לבנון הראשונה והשנייה חזר השקט היחסי, והצפון ידע תנופה של פריחה בחקלאות, בתיירות, בהשכלה גבוהה ובקליטת אוכלוסייה חדשה.

אירועי 7 באוקטובר גדעו באחת את התהליך הזה. לפי נתוני מנהלת תנופה לצפון, כ־3,400 מבנים ניזוקו במהלך הלחימה. הנזק הכלכלי הכולל מוערך בכ־9 מיליארד שקלים. 42 אזרחים ישראלים נהרגו, מאות נפצעו, ובהם גם נפגעי חרדה רבים, וכ־68 אלף מתושבי הצפון נעקרו מבתיהם. חלק ניכר מהם עדיין לא שב. דוח מבקר המדינה ממאי 2025 קבע כי העיכוב המתמשך בגיבוש מדיניות ממשלתית לטיפול ביישובי קו העימות ובתושביהם הוא ליקוי יסודי, שהותיר רבים מהתושבים חודשים ארוכים ללא מענה מספק.

על רקע מצב מורכב זה התקיימה ישיבת ממשלה מיוחדת בקריית שמונה בפברואר 2026, ובה אושרה תוכנית "עוגן" לשיקום הצפון ולפיתוחו. אולם עוד הדיו לא הספיקה להתייבש על החלטה זו, ובתקציב המדינה לשנת 2026 התקבלה החלטה לקצץ בהיקף ההשקעה המתוכננת בשיקום הצפון, החלטה שמעמיקה את תחושת אי־הוודאות בקרב התושבים. ובתוך כל זה החל מבצע שאגת הארי.

במקום להביא תחושת ביטחון מחודשת, הוא החזיר את האזור למציאות של איום מתמשך. מי שכבר שבו לבתיהם נאלצים להתמודד שוב עם מציאות ביטחונית קשה, ומי שטרם חזרו שואלים את עצמם שאלה פשוטה וכואבת: האם בכלל ניתן לשוב. המשבר בצפון אינו רק סוגיה ביטחונית או אזרחית - הוא נוגע בלב הרעיון שעליו נבנתה ההתיישבות הציונית: שהחיים על הגבול אינם רק מגורים, הם גם קביעת גבול בפועל.

ולכן השאלה המרחפת מעל הצפון כיום אינה רק מה יקרה מחר בבוקר. השאלה עמוקה יותר: האם אנו עומדים בפני רגע שבו גבול ההתיישבות, ואולי גם גבול המדינה, מתחיל להיסוג?

פרופ' אריאל פלדשטיין הוא היסטוריון בחוג ללימודי ארץ ישראל ולארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל.