אחרי שסרטון "חוסם המקלט" בתל אביב התפוצץ ברשתות בסוף השבוע וכולנו זכינו לשמש עורכי דין, שופטים ותליינים, בואו נסתכל על האירוע מזווית אחרת. האם זה באמת הגיוני שבעלי עסקים ובליינים יסתמכו על מקלטים של בניינים פרטיים? לאלימות לעולם אין הצדקה, בוודאי לא להרמת יד על אישה כפי שראינו בסרטון, ואם יש אזעקה מובן שכל בעל מקלט צריך לאפשר לעוברי אורח להיכנס ולהתמגן. זו בהחלט גם לשון החוק.
אך אני בספק אם החוק התכוון לעשרות מבלים המגיעים מהפאבים בשכונה, אולי בגילופין, שייכנסו למקלטים של בניינים פרטיים.
בניינים עם מקלט הם לרוב בניינים ישנים ללא מעלית, ולעיתים קרובות הדיירים הם אזרחים מבוגרים שלוקח להם זמן רב לרדת במדרגות עד למקלט. המקלט עצמו קטן, הוא תוכנן לפי מספר הדיירים בבניין ולא נועד לתת מענה לכל העסקים מסביב, בוודאי לא לפאבים ולמסעדות המארחים עשרות מבלים.
בתל אביב, בפרט במרכז העיר, יש עשרות מקלטים ומרחבים מוגנים דוגמת חניונים תת־קרקעיים שהעירייה הכשירה, ואין נקודה באזורי הבילוי במרכז העיר שאי אפשר להגיע ממנה ברגל בתוך חמש דקות למקלט ציבורי עם הישמע ההתרעה המקדימה, בדקתי.
בואו נודה על האמת: השימוש במקלטים הפרטיים נעשה מטעמי נוחות, ואף עצלות, במקום ללכת למקלט הציבורי הקרוב.
השתרשה כאן נורמה לחכות לדקה ה־90 עד להישמע האזעקה, ואז לבקש להיכנס לבניין המגורים הקרוב. לבעלי עסקים יותר נוח "לספח" מקלטים פרטיים ולהודיע ללקוחות שיש מקלט צמוד, מאשר לכוון אותם למקלט ציבורי במרחק שתי דקות הליכה. אפשר להבין גם אותם, אלו לא זמנים פשוטים לבעלי עסקים בישראל.
כך נוצר מצב שלאזרחים מבוגרים, עד שהצליחו לרדת קומות רבות, לא נשאר מקום במקלט בבניין שלהם. וגם אם לא מדובר באזרחים מבוגרים אלא ב"סתם" דיירים שגרים בבניין ישן עם מקלט, זה עדיין השטח הפרטי שלהם, שטח שהם מתחזקים ומנקים, ומי שמבקש להיכנס צריך קודם למצות את האפשרויות האחרות וגם אז להיכנס כאורח ולא כבעל הבית.
לפני כמה ימים הלכתי לאימון בשכונת פלורנטין ותפסה אותנו אזעקה באמצע. בעל הסטודיו הפנה את כולם לחניון סמוך המשמש מרחב מוגן. החניון שייך לבניין פרטי והדיירים היו כל כך נחמדים וחלקו איתנו את הוויי־פיי של החניון (אם זו לא הכנסת אורחים, אני לא יודעת מה כן).
אחר כך ראיתי בקבוצה שכונתית גדולה התרעמות על כך שהכניסה למרחב המוגן היא דרך שער החניון, ולא דרך הלובי של הבניין. אנשים דרשו את הקוד לקודן. אמרו שיקימו מהומה. לא מעניין אותם שבכל שני וחמישי פורצים לדירות בשכונה, הם רוצים לרדת למקלט דרך הלובי, בסטייל.
אנחנו הישראלים אוהבים להתגאות, ובצדק, בערבות ההדדית המאפיינת את החברה שלנו. אבל ערבות הדדית אינה מבטלת את המרחב הפרטי ואינה יכולה להתקיים לצד חוסר דרך ארץ, עצלות וניצול. אני בטוחה שאם היה מדובר בעוברי אורח שנקלעו למקום זה בכלל לא היה עניין, ואנשים היו שמחים לסייע למי שצריך.
אבל כאשר מדי ערב מגיעים בליינים שבחרו ללגום את הבירה עד לרגע האחרון, ואז להיכנס בהמוניהם למקלט פרטי וקטן - אל תתפלאו שערך הערבות ההדדית של הדיירים נשחק. גם אין סיבה להאשים את הדיירים שהם "נותנים לאנשים למות", כאשר יש שפע מקלטים ציבוריים מסביב.
מי שחייו חשובים לו, מוטב שייקח את גורלו בידיו וייצא למקלט הציבורי הקרוב עם הישמע ההתרעה המקדימה. כך ישמור על עצמו, לא יהיה נתון לחסדי אחרים, וגם הערבות ההדדית היפה בחברה שלנו תישמר למקרים שבהם באמת זקוקים לה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו