מה שחשוב ליועמ"שית – זה מה שחשוב לעם ישראל?

אסתר חיות פרשה מנשיאות ביהמ"ש העליון תשעה ימים אחרי 7 באוקטובר. תשעה ימים. גופות עוד לא זוהו, חטופים עוד לא נספרו, והנשיאה כבר הספיקה להזהיר את כולנו מפני "התוכנית לריסוק מערכת המשפט". סדרי עדיפויות הם עניין של אופי.

את הכיסא ירש יצחק עמית, שבין השאר קבע בפסיקותיו ש"הרגשה סובייקטיבית של הגינות אינה מספיקה", ושהמבחן הוא "איך הדברים נראים בעיני הציבור". יפהפה. אותו עמית ניהל הליכים משפטיים תחת שם משפחה אחר, גולדפריינד, בלי לדווח, ופסק דין נגד גוף שאחיו חבר בו, בלי לגלות. אבל כנראה הייתה לו הרגשה סובייקטיבית של הגינות, וזה הספיק.

אליהם הצטרפה גלי בהרב־מיארה, יועמ"שית שדודי אמסלם כינה "אדם מסוכן". אמסלם אדם שנוטה להגזים, ולשם שינוי הפעם לא. בהרב־מיארה היא חיה פצועה. מנדלבליט סירב לייצג את הממשלה שלוש פעמים בשבע שנים. בהרב־מיארה סירבה 15 פעמים - ועוד היד נטויה. גם אצלה מדובר כנראה בהרגשה סובייקטיבית של הגינות, שכן טיעונים משפטיים שאינם טוקבק בשפה גבוהה לא היו באף אחד מהם.

הפורשת, הנשיא והיועמ"שית הם חלק משרשרת של מערכת שעבדה שנים על תוכנית אחת: עיקור סמכויות הממשלה הנבחרת. לא בקלפי - בפסיקות, בעתירות, בחוות דעת. תוכנית חומש שיפוטית שאף אחד לא הצביע עליה. ומבחינתם זה עבד לא רע. ואז הגיעה המלחמה.

בעוד רוב עם ישראל חוזה בהיסטוריה מעשית ומחזיק אצבעות לצה"ל - השמאל הקיצוני, בראשות אנשי ההגינות הסובייקטיבית, צופה בעיניים כלות כיצד כל עמלו הסובייקטיבי מתפרק לרסיסים: הממשלה בראשות נתניהו מובילה את המלחמה הגדולה, המוצלחת, הכירורגית והגיאופוליטית ביותר בגלובוס זה עשורים, עם גיבוי עולמי כמעט מוחלט: אמריקני, אירופי, ערבי. כולם מבינים, חוץ מכמה שופטים ויועצות בתל אביב, שתוהים למה העולם לא עמד מלכת כדי לקרוא את חוות הדעת שלהם.

מי שבנה קריירה על ערעור הלגיטימציה של הבוחר, מגלה שהלגיטימציה התחזקה. מי שפילל לקריסת הממשלה אחרי אסון עצום, חזה בה קמה מעפר, מנצחת במלחמות, מצמיחה כלכלת ברזל ומחזירה חטופים. אם זה לא מספיק, נתניהו "הצורר" ו"הדיקטטור החצוף" עשה את כל זה בין ביקורים בהיכלי הצדק וההגינות הסובייקטיבית שלהם. החשבונית הלכה לאיבוד ואין החזרים.

ולכן נזכיר שדווקא עכשיו אנשי המערכת הם המסוכנים ביותר. אדם עם הגב לקיר לא חושב אסטרטגית, הוא חושב הישרדות. כך יוצא שבעיתוי הגרוע בהיסטוריה בהרב־מיארה מגישה לבג"ץ 83 עמודי ממבו־ג'מבו משפטי־סובייקטיבי־תחושתי כדי לכפות על נתניהו לפטר את בן גביר ולדרוך על יותר מחצי מיליון מצביעים באמצע מלחמה. כשצה"ל נלחם בכמה חזיתות והעולם עומד מאחורי ישראל, היועמ"שית מציגה קבלת החלטות של אהרון חליוה אחרי מסיבת פורים וערימה של בקבוקי ערק ריקים.

במאה ה־16 הרנן קורטס שרף את ספינותיו כדי לכפות על אנשיו להילחם עד הסוף מול האצטקים. בהרב־מיארה והמערכת המשפטית מנסות לשרוף עכשיו את כל מה שאפשר כדי שלא נוכל להילחם בכלל. אנחנו מנצחים את איראן, אבל בינתיים? עיניים על הכדור.