בשיח המדיני והצבאי של העשורים האחרונים המושג "אסטרטגיית יציאה" הפך למילת קסם. עבור פוליטיקאים ועיתונאים במערב המשמעות של המונח הזה התעוותה: במקום תוכנית להשגת ניצחון ולסיום הסכסוך, "אסטרטגיית יציאה" הפכה לשם קוד למציאת נוסחה דיפלומטית שתאפשר נסיגה נוחה, גם במחיר של פשרה עם משטרי טרור. זה ההיגיון שהוביל להסכמי הגרעין המפוקפקים ולמדיניות ההכלה מול איראן. אך כאשר הנשיא דונלד טראמפ מציב דרישה ברורה לכניעה ללא תנאי של משטר האייתוללות, הוא לא רק מנפץ את הקונספציה המערבית השגויה - הוא מציג את אסטרטגיית היציאה האמיתית והיחידה. כל דיבור אחר אינו אלא אשליה מסוכנת.
כדי להבין מדוע הדרישה לכניעה ללא תנאי היא הדרך היחידה לסיים את האיום האיראני, עלינו לחזור אחורה בזמן אל אחד הרגעים המכריעים בהיסטוריה המודרנית. בינואר 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נפגשו נשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו רוזוולט וראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל בוועידת קזבלנקה. במסיבת העיתונאים בסיום הוועידה הטיל רוזוולט פצצה פוליטית: הוא הודיע כי בעלות הברית ידרשו מגרמניה הנאצית, מאיטליה הפשיסטית ומיפן הקיסרית דבר אחד בלבד - "כניעה ללא תנאי".
באותם ימים היו מי שביקרו את רוזוולט וצ'רצ'יל
טענו שהדרישה הנוקשה תגרום למדינות הציר להילחם עד טיפת הדם האחרונה, ושעדיף לחפש "אסטרטגיית יציאה" מדינית והסכמי שלום חלקיים. אך רוזוולט וצ'רצ'יל הבינו אמת היסטורית עמוקה: אי אפשר לנהל משא ומתן עם משטרים אידיאולוגיים פנאטיים, ששמו להם למטרה להשמיד את הסדר העולמי.
הסכם שלום עם היטלר או עם ההנהגה הצבאית של יפן היה משאיר את מכונת המלחמה שלהם על כנה, ומבטיח שמלחמת העולם השלישית תפרוץ בתוך עשור. הדרך היחידה להבטיח שלום ויציבות היתה עקירת הרע מהשורש, פירוק מוחלט של המשטרים התוקפניים והכנעתם המוחלטת. רק לאחר הכניעה ניתן היה לבנות מחדש את גרמניה ויפן כמדינות דמוקרטיות ושוחרות שלום.
משטר האייתוללות באיראן אינו שונה במהותו ממדינות הציר של שנות ה־40
מדובר במשטר דתי, משיחי ורדיקלי, שאינו מעוניין בפתרונות טריטוריאליים או בשגשוג כלכלי של אזרחיו אלא ביצוא המהפכה האסלאמית, בהשמדת מדינת ישראל ובשליטה הגמונית במזרח התיכון תוך איום על שלום העולם כולו באמצעות נשק גרעיני.
מול משטר כזה כל דיבור על "הסדרה", "הסכם גרעין מתוקן" או "הפסקת אש ארוכת טווח" כאסטרטגיית יציאה הוא בפירוש דיבור שגוי.
הסכמים עם איראן אינם מביאים שלום; הם פשוט מעניקים לטהרן זמן יקר להעשיר אורניום, לממן את זרועות התמנון שלה - חיזבאללה, חמאס והחות'ים - ולהתכונן למערכה הבאה מעמדת כוח משופרת. זו אינה אסטרטגיית יציאה, זו אסטרטגיה של השהיית המלחמה והעברת הבעיה לדור הבא.
הדרישה של טראמפ לכניעה ללא תנאי - בין שתושג באמצעות לחץ כלכלי משתק שיוביל לקריסת המשטר ובין שבאמצעות איום צבאי אמין ומוחשי - מחזירה את ההיגיון הבריא לגיאופוליטיקה. בדומה לרוזוולט ולצ'רצ'יל, טראמפ מזהה שהבעיה אינה המדיניות הספציפית של איראן ביום נתון, אלא עצם קיומו של המשטר הרדיקלי.
אסטרטגיית יציאה אמיתית פירושה שלילת הרצון והיכולת של האויב להילחם. דרישתו של טראמפ לכניעה ללא תנאי של איראן אינה גחמה רטורית, אלא קריאת כיוון היסטורית מפוכחת. היא שואבת את כוחה מאותו היגיון מוסרי ואסטרטגי שהציל את העולם החופשי ב־1945. רק כאשר המערב יפנים שאין קיצורי דרך מול רוע אידיאולוגי מוחלט, ושהמטרה היא ניצחון והכנעה ולא "הסדרה" אשלייתית, נוכל לדבר על עתיד בטוח יותר למזרח התיכון ולעולם כולו.
ד"ר ניסים כץ הוא מומחה לתקשורת ולפוליטיקה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו