איך יכול להיות שצה"ל שמטוסיו מסתובבים עכשיו בשמי טהרן כאילו יצאו לקניות לשבת בשוק מחנה יהודה, מלקטים משם עוד איזה משגר, מורידים עוד בכיר איראני או מפוצצים מאגר נפט, הוא אותו צה"ל של בוקר שמיני עצרת תשפ"ד? את השאלה הזו שואלים כולם שוב ושוב בשנתיים האחרונות.
בעוד פחות מחודש נשב כולנו (בממ"דים?) ונשאל "מה נשתנה". אז באמת מה נשתנה? בואו נדבר קודם על מה לא נשתנה.
היכולות של צה"ל, ושל שאר שירותי הביטחון, לא השתנו דרמטית. המטוסים אותם מטוסים, הפצצות אותן פצצות, כיפת ברזל היא אותה כיפת ברזל, והטנקים אותם טנקים. גם המבנה האנושי לא השתנה - הטייסים אותם טייסים, הלוחמים אותם לוחמים, והמילואימניקים אותם מילואימניקים. אפילו המודיעין לא ממש שונה. אלפי המטרות שאנו תוקפים יום ולילה - בעזה, בלבנון ובאיראן - סומנו כבר קודם במפות.
בקיץ 2023, לפני שנפתחו שערי הגיהינום של עזה, הקים חיזבאללה שני אוהלים עם לוחמים בשטח ישראל בהר דב. האוהלים הללו מסמלים יותר מכל את מצבנו טרום המלחמה. במשך כמה שבועות הוסתר דבר קיומם מהציבור הישראלי. לאחר שנחשף, התברר שבישראל מקיימים דיונים מה לעשות איתם, אבל חוששים שאם יפעלו בכוח חיזבאללה יגיב, ומכאן הדרך למערכה מול נסראללה (זוכרים אותו?) קצרה.
קל לבוא בתלונות אל ההנהגה המדינית והביטחונית, ובעיקר אל נתניהו, שמוביל אותנו כבר 30 שנה עם קצת הפסקות, אבל הרוח התבוסתנית הזו, המרדף אחר השקט המבורך בכל מחיר, היו הכשל כולנו.
במשך עשרות שנים תוכנת ההפעלה הישראלית עברה לפעול על פי מנגנון הגנתי בלבד. שום יוזמה, שום התקפיות. רק שמירה על שקט בכל מחיר. הבעיה שבשקט־בשקט המחיר צבר ריבית, ויום אחד התבקשנו לשלם אותה.
כשצה"ל נסוג מלבנון בשנת 2000 מעטים מאוד התנגדו למהלך, והישראלים חגגו את חזרת הבנים לגבולם. כך היה גם באוסלו שקדם לנסיגה מלבנון, ולהתנתקות מעזה שבאה אחריה. בכל האירועים הללו היו מי שהזהירו כי מדובר בפרס לטרור, ושלטרור יש קטע כזה שכשהוא מקבל פרס הוא נהיה רעב יותר, אבל השקט הזמני מתוק והישראלים התמכרו.
האם מדינת ישראל יכולה היתה לצאת למתקפת מנע ב־6 באוקטובר בעזה, ומשם להמשיך ללבנון ואז לאיראן? אפילו אם נתעלם משנת המחאה שקדמה למלחמה, האם הציבור הישראלי היה מוכן לשלם את המחירים שדורשת מערכה כזו? מספיק לראות את המתלוננים (המעטים!) כעת על השכמות באמצע הלילה כדי לדעת מה התשובה.
כשסינוואר פתח במבול אל־אקצא, הוא היה משוכנע שהחברה הישראלית מפוררת ושהמכה שהוא ינחית עליה תמוטט אותה. נסראללה קרא לזה "תיאוריית קורי העכביש" - חברה חלשה שבאבחת מכה נעלמת. אבל ברגע האמת קרה בדיוק ההפך. לא רק שישראל לא התמוטטה, אלא היא קיבלה כוחות שאיש לא ידע שקיימים בה.
וכשהרוח הזו חברה אל היכולות הטכנולוגיות, המודיעיניות והמבצעיות שהיו קיימות כל הזמן - התוצאה היא מה שאנחנו רואים בשנתיים וחצי האחרונות, וביתר שאת בשבוע וחצי האחרונים. ככה נראית היסטוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו