אפקט הפרפר של סינוואר: כך קרס ציר ההתנגדות

בבוקרו המזוויע של 7 באוקטובר 2023, כשיחיא סינוואר נתן את פקודת ה"פרוץ" למחבליו, הוא חלם לכתוב את הפרק המפואר ביותר בתולדות ההתנגדות הפלסטינית והאקטיביזם האסלאמי. בעיני רוחו טבח העוטף היה אמור להיות מכת המחץ שתמוטט את "הישות הציונית", תעורר גל הדף אזורי של התקוממות כלל־ערבית, ותכתיר אותו למצביא היסטורי, סלאח א־דין המודרני של המזרח התיכון.

אך ההיסטוריה, מטבעה, היא תסריטאית אירונית וחסרת רחמים. במבחן הפרספקטיבה ההיסטורית, ככל שהאבק ישקע מעל הריסות עזה, דרום לבנון וטהרן, יתברר כי סינוואר לא רק שלא הביא לחיסולה של ישראל - הוא היה הטריגר המכריע, "משק כנפי הפרפר" הקטלני, שהביא לקריסתו המוחלטת של "ציר ההתנגדות" כולו ולחיסולם של פטרוניו הגדולים: חסן נסראללה ועלי חמינאי.

כדי להבין את העוצמה של המפנה האסטרטגי הזה עלינו לאמץ מבט רחב, החורג מהכאב המיידי של הטבח. עד 7 באוקטובר "טבעת האש" האיראנית - הקונספציה האסטרטגית שרקח קאסם סולימאני - תפקדה ביעילות מצמררת. חמאס בדרום, חיזבאללה בצפון, והחות'ים בתימן, כולם סבבו סביב השמש האיראנית, כובלים את ידיה של ישראל ומייצרים משוואת הרתעה מתסכלת של התשה מתמדת. איראן ישבה בבטחה מאחור, מושכת בחוטים, בעוד נסראללה מתבצר בבונקר, מתגאה בארסנל הטילים העצום שלו, ובונה את דימויו כ"מגן לבנון" והסיוט של צה"ל.

ואז הגיע סינוואר, וביוהרה משיחית לחץ על ההדק מוקדם מדי.

ההתקפה הברוטלית, האונס והרצח ההמוני לא שברו את רוחה של ישראל. ההפך הוא הנכון. הם העירו מפלצת צבאית, חברתית ולאומית רדומה. ההלם והיגון התחלפו בזעם קדוש, והובילו להתגייסות חסרת תקדים של צבא מילואים עוצמתי, מגובה בלגיטימציה פנימית (ולזמן מה גם חיצונית) לפעול ללא מגבלות וללא רחמים. סינוואר, כמו נסראללה, חשב שישראל "חלשה כקורי עכביש" בגלל משברים פנימיים, אך הוא גילה אומה שמתלכדת סביב יצר קיום בוער.

מה שהתחיל כטיהור העוטף, התגלגל לריסוק מוחלט של התשתית הצבאית והשלטונית של חמאס בעזה. אך כאן לא נעצר "אפקט הפרפר". מלחמת המגן של ישראל בעזה חשפה את ערוותו של ציר הרשע. נסראללה, מתוך סולידריות כפויה, התגרה בישראל בצפון, כשהוא שבוי בקונספציה שצה"ל מותש ושקוע בבוץ העזתי. הוא לא השכיל להבין ש־7 באוקטובר שינה את הדנ"א הביטחוני הישראלי. ההכלה נגמרה. הפאסיביות הפכה להתקפיות קטלנית.

כך, צעד אחר צעד, הוביל הטבח של סינוואר את מערכת הביטחון הישראלית לצאת למתקפות יזומות חסרות תקדים: סיכולים ממוקדים בלב הדאחייה, השמדת מערכי הטילים המדויקים, ולבסוף - חיסולו הדרמטי של חסן נסראללה עצמו, היהלום שבכתר האיראני. המכה שניחתה על חיזבאללה היתה כה קשה עד שהיא חייבה את טהרן, בניגוד לרצונה ההיסטורי להישאר מאחורי הקלעים, להיכנס לעימות חזיתי וגלוי מול ישראל וארה"ב. החלטתה של איראן להגיב ישירות, החלטה שחשפה את פגיעותה וגררה תגובת נגד, היתה המהלך שיכול להביא לבסוף את סופו של שלטון האייתוללות, ושהביא לחיסולו של המנהיג העליון חמינאי בראשו.

כשיכתבו את ספרי ההיסטוריה של המזרח התיכון בעוד יובל שנים, 7 באוקטובר לא ייזכר רק כיום האסון הלאומי הקשה ביותר של העם היהודי מאז השואה. הוא ייכתב, באופן פרדוקסלי וכמעט ציני, כנקודת המפנה - הרגע שבו אדריכל הטבח יחיא סינוואר הצית במו ידיו את שרשרת התגובות הגיאופוליטית ששרפה עד היסוד את חלום ההגמוניה האיראנית, ריסקה את חיזבאללה, והביאה לקריסתו ההיסטורית של הציר המסוכן ביותר באזור. משק כנפי הפרפר בעזה, שיצר הוריקן שמחק את פטרוניו מן העולם.

ד"ר ניסים כץ הוא מומחה לתקשורת ופוליטיקה