פורים מוקף בחומה

העובדה שהשורות הללו נכתבות בתוך מרחב מוגן דירתי מאימת טילים איראניים בעיצומו של צום תענית אסתר היא חולנית ומכושפת ויחד עם זאת נוסכת רוח אדירה ומעוררת תקוה גדולה. זה לא רק מעורר השראה, זה לא רק דומה באופן מפתיע, זו לא אלגוריה ספרותית. זה אותו הסיפור בדיוק: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ... וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז".

גם הפתרון הוא אותו פתרון וכולנו תקוות שגם הסיום יהיה אותו סיום וייכתב לדורות. ביום החג הזה כדאי לשים אליו לב בריכוז, כי הוא חשוב.

תיאור ההרג שזרעו היהודים באויביהם מתואר במגילה בפירוט יתר, תוך נקיבה במספרים עגולים וכולל גם את המשפט שלאוזן מערבית בת זמננו צורם במיוחד: ויעשו בשונאיהם כרצונם. לאורך כל השנים נשתברו קולמוסי מבקרים, יהודים ברובם, על התיאור הזה ועל טבח העם שביצעו יהודי שושן והאימפריה כולה בשונאיהם. כל מה שצריך כדי להבין מה באמת קרה שם, הוא לקרוא את המגילה. בלי פירוש ובלי רעשן, בלי אוזן המן ובלי קפצונים:

חודש ניסן, שנת ג'ת"ג (357 לפנה"ס).

המן, שזכה לא מכבר לקידום והפך לאיש הכי קרוב למלך אחשוורוש, מגיע אל המלך ומבקש אישור להשמיד את כל היהודים. המלך ההולל מאשר.

יוצאים ספרים אל כל מדינות המלך ובהם צו המורה להשמיד את כל היהודים בתאריך שנקבע לכך בידי המן עוד קודם לכן: בעוד כמעט שנה. בחודש אדר ג'ת"ד (356 לפנה"ס). מרדכי שומע את דבר הגזירה, קורע את בגדיו, לובש שק ואפר, זועק ופונה לאסתר שעוד קודם לכן נתמנתה למלכה בבקשה שתעשה משהו. אסתר גוזרת צום, ומזמינה את המלך עם המן אל משתה ועוד משתה. במשתה השני מספרת אסתר למלך באומץ לב על גזרת המן שהוא, המלך, חתום עליה. המלך מזדעק. הוא מצווה להשמיד את המן. מרדכי בא למלך. המלך מגדל ומרומם אותו. סוף המערכה הראשונה.

עכשיו מה עם הגזירה? אסתר ומרדכי נועדים עם המלך אחשוורוש במטרה להביא לביטול הגזירה להשמדת היהודים ונתקלים בבעיה: "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב".

אחשוורוש המתעשת מציע הצעה: במקום לבטל את הצו המקורי, בואו נכתוב צו נוסף המתיר ליהודים להיקהל ולהגן על עצמם, זאת במקביל לצו הראשון, שלא בוטל, המצווה על האוכלוסייה כולה להרוג ביהודים. מרדכי ואסתר מוציאים את הצו הנוסף. היהודים מתארגנים. חודש אדר מגיע, בבוקר היום המיועד ניצבים היהודים בפני דילמה: האם להסתמך על כושר ההרתעה שנבנה בהדרגה במהלך השנה החולפת ולשבת בבית ובכך להסתכן שמא עדיין נשארו כאלה שיקיימו את הצו הראשון, התקף עדיין, כלשונו, או לצאת ולתת מכת מוות.

הם בוחרים באופציה השנייה. המלחמה פורצת, היהודים מנצחים, ובזאת העניין מסתיים.

הגנה עצמית קלאסית ומפוארת. גזירת השמדה, לב של מלך שבנס מתהפך לטובה וחיל האויר הטוב בעולם. יותר מזה אנחנו לא צריכים.