בשבת בבוקר בתי החיילת הוקפצה לבסיס ויצאה לשם ברכב. במוצ"ש שכן החזיר את הרכב, כדי שבראשון בבוקר אוכל להסיע את בני החייל עם חבריו לבסיסם. לא הייתי חושבת שזה עניין, אלמלא חזיתי באלוף לשעבר, שכבר הוחתם ברשימה עתידית למפלגה פוליטית, יושב באולפן ונוזף בצה"ל שלא נערך מראש עם הסעות מסודרות.
בצאתי מן הבסיס, העליתי לפייסבוק תמונה עם החייל הפרטי שלי וכתבתי שאנחנו ההורים מאושרים להיות ההסעות של ילדינו במצב חירום. וואו. כמה שנאה חטפתי. נכון, גם לייקים. אבל מה לא כתבו לי?
שאני פריבילגית, לא מתחשבת במשפחות מצוקה, בעובדים חיוניים, שאני מעוותת את המציאות כדי להגן על הממשלה כי אני ימנית; שאני מאושרת להסיע כי אני מעושרת בממון; שהאלוף צודק כי אי אפשר לסמוך על הציבור שיסתדרו, וחובה על המדינה והצבא לדאוג להסעה מסודרת; שאם בשעת חירום התחב"צ לא עובד, אז הדת היא רק תירוץ כי זה פיקוח נפש; שאם יש אח עם צרכים מיוחדים האמא לא יכולה להסיע; שגם הסעות לא פותרות את הבעיה כי אין מיגון, ומה עם חייל שההורים שלו מגויסים, ומה עם ילד לאמא יחידנית; ומישהי כתבה שהיא אישית לא היתה רוצה שאבא שלה ייקח אותה כי הוא מבוגר מדי.
ברור לי שזו לא שנאה אישית, אם האנרגיה הרעה הייתה קשורה בי אולי הייתה לי חמלה לספוג את כולה. גם ברור שלא פטרתי את המדינה מכלום, ולא דיברתי נגד תחב"צ בשבת, שאין לי רכב ודלקן על חשבון הממשלה, שגם אני עובדת כרגיל והפסדתי שעות כדי להסיע. מה הקשר? מצב חירום, הכרח לשמור על סודיות, עד שמתארגנים אין לנו ברירה. אז ההורים אחראים וחבל שאלופים לשעבר פחות.
אגב, לרוב המשפחות יש רכב. אישית אגב, לא היה לי עד גיל 28 אף שכבר הייתי אם לארבעה. גידלתי אותם לבד, פרנסתי אותם לבד, חינכתי אותם לבד. ואם כבר נכנסים לזה - בעיניי הדרך הכי טובה להגיע לעצמאות כלכלית ולילדים שנתינה היא ערך עליון בחיים שלהם היא פחות חיפוש תמיכה ויותר יוזמה ודוגמה אישית.
מגיבים על אוטומט
האוטומט שבו אנשים (שיש להם, אגב, רכב וכסף לדלק) מגיבים בשטנה כלפי אמא שמסיעה חיילים לבסיס, כביכול בשם הדאגה ל"אנשים שאין להם", ומאשימים אותה שהרצון לתמוך בממשלה או עיוורון אידיאולוגי גורם לה לומר שהיא שמחה להסיע ומתבאסת לשמוע אלוף מדבר נגד הצבא, הוא מראה לשיח בלתי ענייני ולמרמור כרוני.
ניחא אם הייתי שרת התחבורה, ותוך כדי תפקיד מעלה תמונה ואומרת איזו זכות, אני מסיעה חיילים - וואלה, טעם לפגם. גם אז, אגב, אפשר לשקול מילים כי בכל זאת לא מובן מאליו בימינו להיות אמא של חיילים. אבל אני לא מייצגת שום מפלגה, שום מגזר, שום זרם ביהדות או במגדר.
אני אמא של חיילים. יש המון דברים טעוני שיפור שאנחנו כהורים נחשפים אליהם, מרמת התזונה ועד רמת המדיניות. אבל הדבר הראשי שאנחנו נחשפים אליו הוא הזכות להיות הורים של חיילים. מותר לשקף את הדבר הטוב הזה גם ברשתות, מי שזה עושה לו פריחה שיברר למה הוא באמת אלרגי. חבל לרשוף שנאה ודכדוך, גם באצטלה מתחסדת של צדק חברתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
