מגילת "ונהפוך הוא": על חשיבות כוח היצירתיות בהתמודדות עם עוול

סיפור מגילת אסתר נע חליפות בין הטרגי לקומי, בין תיאור מצחיק עד דמעות לתמונה מכמירת לב.

כך, למשל, ניסיון "הפתרון הסופי" שמציע המן לעם היהודי. כמיטב האנטישמים, שונאי ישראל ומנווטי תנועת ה־BDS, סינוואר, חמינאי ועוזריהם, נוקט המן את הדמגוגיה הישנה אשר שוכללה לכדי מכונת הסתה משומנת בפרוטוקולים של זקני ציון, בנאומיו של גבלס וב"דער שטירמער", כמו גם בנאומי אחמדינג'אד ונסראללה: "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם".

לצידה ניצבת דמותם של חסידי אומות העולם, שמגולמת בדמותו של חרבונה, הזכור לטוב. אנשים שאינם עומדים מנגד, ולנוכח מעשי העריצות והרשע מגלים אנושיות ורגישות, לעיתים תוך סיכון חייהם. ובתווך ניצב אחשוורוש. מין דונלד טראמפ נהנתן, שתיאוריו ודרכי ניהול שלטונו מהדהדים לא אחת את מציאות ימינו במקומות שונים.

כך, למשל, גחמות השליט המשתנות, ארמונות הפאר, מסיבות וחגיגות, לעיתים תוך התעלמות מן הנעשה בחוץ.

מעטות הן היצירות המקראיות שבהן מוטיב ההיפוך כה מרכזי וכה עמוק כבמגילת אסתר. מדובר במהלך מורכב של מהפכים - פוליטיים, חברתיים, משפטיים ותודעתיים - ההופכים את הסדר הקיים על פניו.

המהפך הראשון הוא מהפך הזהות. אסתר, שנדרשת בהתחלה להסתיר את מוצאה וזהותה, מגלמת את מצבו של עם ישראל בגלות: קיום זהיר, נסתר, מתחת לרדאר.

ההסתרה אינה רק טקטיקה אישית, אלא אסטרטגיית הישרדות. ברם, בשיא העלילה מתרחש היפוך: דווקא החשיפה הפומבית של זהות אסתר מביאה את הישועה. מה שנראה תחילה כחולשה - הופך למקור כוח.

המהפך השני הוא פוליטי. המן האגגי, נציג השררה השרירותית, נדמה כדמות כל־יכולה במנגנון האימפריאלי הפרסי. המן מצליח להשיג צו מלכותי חתום בטבעת המלך - ביטוי סמלי לסופיות הגזירה. אבל ברגע של שינוי נסיבות - נדודי שנת המלך - מתערערת כל המערכת. השר הבכיר הופך נידון למוות, והיהודי המודר, המוקצה, המאוס, היושב אבל וחפוי ראש בשער המלך, הופך משנה למלך. לא מהפכה אלימה, אלא היפוך פנימי של מערכת הכוח עצמה.

גם במישור המשפטי מציגה המגילה פרדוקס מרתק. החוק הפרסי קבע כי "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב". לכאורה, שמרנות משפטית מקפיאה, שאחריה אין דבר.

אבל מערכת משפט שאינה מאפשרת תיקון טעות, דנה את עצמה לקיפאון מוסרי. וכמו אצל המשפטנים, עם יצירתיות פורייה ולא מעט תושייה נמצא גם הפתרון: צו נגדי המאפשר ליהודים להגן על עצמם. הצו יוצר מהפך מושגי: כאשר החוק אינו ניתן לביטול, הצדק מושג באמצעות פרשנות מחודשת, ולא באמצעות ביטול פורמלי שאינו בר השגה.

זה שיעור לדורות, על גבולות המשפט ועל חשיבות כוח היצירתיות המשפטית בהתמודדות עם עוול ומצבי מצוקה. לא מחוץ לחוק או מעליו, אלא במסגרת הכללים עצמם.

המהפך השלישי, אולי העמוק מכולם, הוא התודעתי. שם ה' אינו נזכר במגילה במפורש. דווקא ההיעדר יוצר נוכחות אחרת: הקב"ה פועל דרך שרשרת אירועים הנראים מקריים. אבל כל ה"מקרים", טעויות אנוש והחלטות רגעיות, מצטרפים לתמונה אחת של השגחה סמויה.

לא במקרה נקבע חג הפורים כחג ה"ונהפוך הוא". זהו חג המלמד כי המציאות אינה קבועה; מבנים חברתיים, פוליטיים ואף נפשיים עשויים להתהפך בן־לילה.

בעולמנו נדמה לעיתים כי מערכות כוח, דעת קהל או מציאות מדינית הן בלתי ניתנות לשינוי. מגילת אסתר מזכירה אמת עתיקה: הכל פתוח. הגאולה אינה תמיד נס גלוי, אלא תוצאה של אומץ אנושי, תבונה פוליטית ונכונות לפעול ברגע הנכון. יש אפשרות שמתוך מציאות של איום ייוולד עתיד חדש. טוב יותר, ראוי יותר.