עד כמה אתם סומכים על הרופא שלכם?

בבחינת ההסמכה הממשלתית לרפואה בשבוע שעבר, שלושה נבחנים מהמגזר הערבי נתפסו עם ציוד טכנולוגי מהסוג שמשמש סוכני מוסד כדי להעתיק ולשרוד את הבחינה. סטודנטים שנכחו בבחינה ודיברו אוף דה רקורד גיחכו. ציוד ריגול יקר הוא בהחלט נושא לכותרת, רק חבל שהתעלמו מהסטודנטים האחרים מסביב שרימו והעתיקו בלי אוזניות ומצלמות.

הנושא לא חדש. בשנת 2003 רשויות הבגרות פסלו 8% ממחברות הבחינה של נבחנים ערבים, ומאז הממוצע במגזר הערבי נע סביב 5%. במגזר היהודי? פחות מ־1%. הפער הזה מתועד, נחקר ומוכר, בטח לכל מי שעבדו פעם בחינוך הערבי - מורים, בוחנים, מפקחים, מרצים. אבל הפער לא מדובר.

ב־2023 נחשפה רשת "נביל אל־אסמאר", שסיפקה תשובות לבחינות הבגרות דרך ווטסאפ תמורת 100 שקלים לבחינה. 12 חשודים נעצרו, ובהם רוב לנשים. הרשת פרסמה את שירותיה בשפה הערבית ופעלה בכל הארץ, רק במגזר הערבי. כתבה בנושא עלתה. ירדה מהדף הראשי בתוך שעות. לא היו עדכונים. אף עיתון לא המשיך לחקור. העניין נסגר בשקט.

במחקר שנערך בשלושה מוסדות להשכלה גבוהה בצפון בין 2002 ל־2007, 90% מהסטודנטים שהופיעו בפני ועדות משמעת בגין העתקות היו ערבים. הנתון תועד בידי צוות חוקרים בראשות חוקר ערבי, ד״ר סלימן חוואלדי. כתבי־עת מדעיים הבהירו לד״ר חוואלדי שהמחקר שלו עומד בקריטריונים הנדרשים, אבל שעדיף לא לפרסם ולהצית שריפות. ומה יגידו אזובי הקיר ממכללות בצפון?

העתקות אינן תופעת שוליים במגזר. 20 שנות מחקר מראות שמדובר בנורמה: מורים מסתובבים בכיתות ומנחים, מנהלים מעלימים עין, הורים קופצים לעזור ובוחנים מהמגזר מוודאים שאף אחד לא מסתכל. ועדת המעקב לחינוך ערבי פרסמה אזהרות רשמיות נגד מרמה וזיופים בבתי הספר הערביים - אבל ועדת המעקב לא כותבת כתבות, אזהרות אינן אייטם, וכותרות ישירות מדי הן גזענות.

מדובר בסוד הגלוי ביותר בקמפוסים הישראליים כבר שנים. קל לעצור את מפעל ההעתקות, אבל זה לא קורה. לעצור ולהילחם אומר שצריך ללכלך את הידיים, וזה אומר שאתה "גזען". ומי צריך את זה?

אנחנו מכירים, כמובן, את הרוב - ערבים שלא יעתיקו בשום פנים ואופן. הבעיה היא שהנורמה והתרבות השלטת ממוסדות, מוכרות, מתקיימות בשתיקה מאורגנת ומוגנות בגלל מה שמכונה "רגישות תרבותית" ו"שמירה על המיעוט", שמשמעותו האמיתית, אם לדבר בגילוי לב, היא שהנדפקים הראשיים הם אותו רוב שלא מעתיק ושיישאר מאחור בגלל אותה רגישות.

ומה עושים מול האפשרות הריאלית שהרופא שמנתח את הילד שלכם קיבל את התשובות בווטסאפ? מול מהנדס שמחשב עומסים על גשר בבנייה ואפילו לא נכח במבחן ההסמכה שלו? כשעורך הדין שרכש את הציון שלו מייצג אותך בתיק קריטי? התשובה היא כמובן - לא עושים כלום. וגם לא שואלים.

באקלים התקשורתי והציבורי בישראל, עדיף להסתכן בניתוח כושל מלהיות מואשמים בגזענות. אבל אולי אני טועה, אולי הרופא עם הווטסאפ ממש מוכשר. ספרו לי אחר כך, אחרי הניתוח.