"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מחווה של כבוד: על הפשיעה במגזר והחיבוק הנשיאותי

נשיא המדינה יצחק הרצוג הזמין עשרות משפחות ערביות שאיבדו את יקיריהן בגל האלימות הפלילית למפגש אישי • עבור רבות מהן זה היה רגע נדיר של הכרה

,עודכן
0השמעה
הנשיא הרצוג. חלק למשפחות כבוד. צילום: לירון מולדובן

השבוע נקט נשיא המדינה יצחק הרצוג צעד חשוב, רגיש ומבורך: הוא הזמין עשרות משפחות ערביות שאיבדו את יקיריהן בגל האלימות הפלילית למפגש אישי בבית הנשיא בירושלים. עבור רבות מהמשפחות זה היה לא רק מפגש סמלי, אלא גם רגע נדיר של הכרה, הערכה והקשבה, ויותר חשוב - כבוד.

בעשור האחרון גבתה האלימות בחברה הערבית את חייהם של יותר מ־1,600 בני אדם - מספר בלתי נתפס, שהפך למציאות יומיומית של פחד, אובדן וייאוש. נכון, לנשיא המדינה אין סמכויות ביצועיות, ותפקידו מוגבל על פי חוק. אך לעיתים, דווקא למחווה אנושית, למפגש בלתי אמצעי וליכולת להקשיב לכאב יש כוח גדול יותר מאשר להחלטה מנהלית או לתוכנית עבודה.

במפגש סיפרו בני המשפחות על הטרגדיה האישית שלהם: על הבן שלא חזר הביתה, על האב שנרצח בסלון ביתו או בדרכו לעבודה והותיר משפחה ללא מפרנס, על החיים שהתהפכו ברגע אחד. אלה לא סתם נתונים סטטיסטיים - אלה סיפורים של בני אדם, של קהילות שלמות שנשארו פצועות ומדממות.

על הכשל במאבק בפשיעה, על הקשר המורכב עם רשויות האכיפה ועל האחריות הממשלתית כבר נכתבו אינספור מילים. דווקא משום כך, יש חשיבות מיוחדת למפגש כזה. במשך שנים רבות משפחות שכולות רבות לא זכו לפגישה עם אף גורם מדיני בכיר, לא כל שכן למפגש עם סמכות כה בכירה שמכירה בכאבן.

התחושה הרווחת היום בחברה הערבית היא של נטישה מקיפה, הן מצד ההנהגה המקומית וחברי כנסת ומפלגות וארגונים ערביים שמבקשים לפעול אך אין להם סמכות, והן מצד מקבלי ההחלטות בממשלה שמחזיקים בסמכויות אך לא מצליחים, ולעיתים גם לא ממהרים, ליצור את השינוי המשמעותי המתבקש והנדרש. בתוך הוואקום הזה, החברה הערבית מרגישה יתומה.

לכן, הביקור של הנשיא בסכנין והמפגש בבית הנשיא אינם רק מחווה סמלית - הם גם חיבוק למשפחות שמאחורי הכותרות: הורים שאיבדו ילד בן 16 שיצא להליכה ליד הבית, נשים שנותרו לבדן עם ילדים, משפחות שאיבדו את עוגן הפרנסה והיציבות שלהן.

כעת, חשוב שהיוזמה הזו לא תישאר אירוע חד־פעמי. טוב יעשה נשיא המדינה אם יקדם הקמת פורום קבוע, שיכלול נציגים של המשטרה, שירותי הביטחון, משרדי הממשלה וגורמי רווחה לכדי מסגרת שתאפשר ליווי, תמיכה ולמידה מתמשכת של צורכי המשפחות, שספק אם הן יכולות להחזיק מעמד זמן רב.

רבים מההורים שאיבדו את ילדיהם בשנים האחרונות מתמודדים עם משבר נפשי וכלכלי עמוק. רבים מהם הפכו שקופים ללא כתובת גם ביישובים הערביים שהם מתגוררים בהם, ללא תמיכה וללא מענה גם לשאלה הפשוטה: "האם יש חשודים או עצורים?". כל אדם שחווה שכול, ללא קשר לנסיבותיו, רוצה לקבל תשובות לסיבות שגרמו את הכאב על האובדן, ואין הבדל בין הטרגדיות.

החיבוק מהנשיא מסמל את מעבר האחריות אל המדינה והממשלה, שיכולה להפוך את ההכרה למדיניות, את ההקשבה לפעולה ואת הכאב לנקודת מפנה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר