פלדשטיין וסילמן: טעויות אכיפה שלא היו צריכות לקרות

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הקיטוב הפוליטי המוגבר הקיים במדינת ישראל משפיע לא רק על סוגיות משפטיות חוקתיות, אלא גם על משפטים פליליים. שתי פרשות משפטיות פליליות שעלו לכותרות בשנה האחרונה מצביעות על כשל לא מודע של גופי האכיפה, הנובע לדעתי מאותו קיטוב פוליטי.

אלי פלדשטיין הואשם בכך שהעביר לעיתון "בילד" הגרמני ידיעה סודית הקשורה לדרך שבה חמאס חשב לנהל משא ומתן בנוגע לחטופים. בגין פרסום הידיעה הסודית, פלדשטיין הואשם בסעיף 113ב לחוק העונשין, הקובע כי מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בביטחון המדינה - דינו מאסר עולם. אך די ברור שפלדשטיין לא התכוון לפגוע בביטחון המדינה, ולכן הפרקליטות השתמשה בהלכה המכונה "הלכת הצפיות", שלפיה מי שצופה באופן כמעט ודאי שמעשיו יפגעו בביטחון המדינה - דינו כמי שפעל מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה.

במקרה זה נטען שגם אם פלדשטיין לא התכוון לפגוע בביטחון המדינה, הוא צפה את הפגיעה כאפשרות קרובה לוודאי. אך לטעמי, מתוך כתב האישום עצמו עולה תמונה שונה. בסעיף 33 לכתב האישום נכתב כי הפרסום חשף בפני חמאס יכולות מודיעיניות של מדינת ישראל, דבר שעלול לפגוע בביטחון המדינה ועלול להביא לסיכון חיי אדם. איני חולק על כך שהפרסום חמור ביותר, אך אם הפרסום רק עלול היה כעניין עובדתי לפגוע בביטחון המדינה - כיצד ניתן להסיק שפלדשטיין צפה מבחינה סובייקטיבית באופן כמעט ודאי שהפרסום יפגע בביטחון המדינה?

על פניו, ראוי היה להגיש כתב אישום רק מכוח סעיף 113א לחוק העונשין, הקובע כי מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך דינו מאסר של 15 שנים, שכן עבירה זו לא דורשת את היסוד הנפשי המוגבר של כוונה. גם העובדה שפלדשטיין פעל בניגוד לעמדת הצנזורה לא מוכיחה שהוא צפה כאפשרות קרובה לוודאי שהפרסום יפגע בביטחון המדינה, שכן ייתכן שהצנזורה תאסור פרסומים גם כשרמת המסוכנות שלהם אינה בהכרח גבוהה.

אם הפרשה הראשונה מצביעה על טעויות מצד הפרקליטות - הפרשה השנייה, הקשורה לשרה סילמן, מתאפיינת בשגיאות משפטיות מצד המשטרה. בכתב האישום שהוגש נגד גב' ירדן מן, צוין כי בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, כשהשרה סילמן שהתה בסמוך לחנות בגדים ברחובות, גב' מן צילמה את השרה, הטיחה בה שהיא רצחה אנשים במלחמה ואיימה שתהרוג אותה. בגין זאת הואשמה מן בעבירת האיומים, אך פסק הדין זיכה אותה לחלוטין מכלל העבירות שיוחסו לה, לרבות מעבירת האיומים.

התברר שכתב האישום הוגש על ידי המשטרה בתוך פחות מ־24 שעות מקרות האירוע - דבר שכמעט אין לו אח ורע בישראל - ובמסגרת חקירתה של מן היא נשאלה שאלות פוליטיות האסורות להישאל מכוח הדין. פזיזות זו גרמה לכך שהחקירה לא מוצתה ולא ירדה לשורש האמת. במשפט התברר כי השרה סילמן התקשרה למשטרה לפחות פעמיים במהלך האירוע, אך לא ציינה באף שיחה שהנאשמת איימה עליה שתהרוג אותה או שתגיע לילדיה (כפי שהוסיפה סילמן במסגרת עדותה), ולא שהנאשמת הטיחה בה שהיא רצחה אנשים במלחמה. נקודות אלו היו יכולות להתברר על ידי המשטרה עוד בטרם הוגש כתב האישום, והיו חוסכות את הצער והכאב שבניהול הליך פלילי מיותר.

שני המשפטים שונים, אך מקור הטעויות דומה. להחלטות משפטיות המתקבלות באקלים של קיטוב פוליטי מוגבר עלולות להיות השלכות קשות על האזרחים. במקרים הללו, אם ההחלטות המשפטיות היו מתקבלות באקלים פחות פוליטי ויותר ענייני - ייתכן שהתוצאה המשפטית היתה שונה: בפרשת פלדשטיין באמצעות שינוי סעיף העבירה, ובפרשת סילמן באמצעות אי־הגשת כתב אישום.

ד"ר רוני רוזנברג הוא מומחה למשפט פלילי, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו