הפרדה מגדרית לחרדים באקדמיה היא שוויון

הדיון הציבורי סביב לימודים אקדמיים בהפרדה מגדרית לחרדים מוצג לעיתים כעימות בין שוויון לבין אפליה. אך אין מדובר בסטייה מעקרון השוויון, אלא באמצעי מרכזי למימושו.

לאורך עשרות שנים, כשהאקדמיה הישראלית פעלה כמרחב מעורב בלבד, שיעור החרדים בה נותר זניח. רק עם הקמת מסלולים ייעודיים הכוללים הפרדה מגדרית החל שינוי ממשי. במובן זה, ההפרדה לא יוצרת הדרה, אלא דווקא מפרקת אותה, ומאפשרת לקבוצה שלמה להשתלב במוסד שממנו היתה מודרת למעשה.

הטיעון נגד הפרדה נשען על תפיסה פורמלית של שוויון, כלומר כללים זהים לכולם. אך שוויון פורמלי אינו בהכרח שוויון ממשי. כשכלל אחיד מונע מקבוצה שלמה להשתתף במוסד חברתי מרכזי, הוא לא מבטא שוויון אלא אדישות להבדלים הרלוונטיים. חברה דמוקרטית לא נמדדת באחידות, אלא ביכולתה לאפשר השתתפות רחבה של קבוצות שונות בכל היבטי החיים. במובן זה, הפרדה מגדרית במסלולים לחרדים היא התאמה של המרחב האקדמי לתפיסת העולם החרדית, ולכן היא מסירה חסם לשילובם מבלי לפגוע בסטודנטים אחרים.

ההתנגדות להפרדה מגדרית בשם עקרונות ליברליים עלולה להפוך לפרדוקסלית. ליברליזם אינו רק מערכת ערכים מופשטים, אלא גם מחויבות לפלורליזם. חברה ליברלית מכירה בכך שקבוצות שונות חיות על פי מערכות ערכים שונות ומכבדת אותם. כשהמדינה מאפשרת מסלול נפרד למי שמבקשים זאת, היא לא כופה הפרדה - אלא מרחיבה את הבחירה. מניעת אפשרות זו בשם השוויון לא מגינה על החירות, אלא מצמצמת אותה. סובלנות לא נבחנת ביכולתנו להכיל את הדומים לנו, אלא את השונים מאיתנו.

בהקשר, זה יש לבחון גם את תפיסת מעמדה של האישה החרדית. בתודעה הציבורית היא מוצגת לעיתים כדמות מדוכאת, הכפופה לסמכות הבעל ומודרת ממוקדי כוח. אך זהו מבט חיצוני, שלא תואם בהכרח את האופן שבו החברה החרדית מבינה את עצמה. בפועל, האישה החרדית היא לעיתים קרובות עמוד השדרה הכלכלי והארגוני של המשפחה. היא מנהלת את חיי היומיום, מחזיקה בהשכלה מקצועית ומשמשת עוגן של יציבות.

מעמדה נגזר ממקומה המרכזי במבנה המשפחתי והקהילתי. כשהחברה החילונית מבקשת לבטל את ההפרדה בשם שחרור האישה החרדית - היא עלולה לפעול מתוך הנחה פטרנליסטית. שחרור אמיתי מתחיל בהכרה בזכותן של נשים חרדיות לבחור את אורח חייהן.

שילוב חרדים באקדמיה אינו עניין אישי, אלא יעד לאומי שמשפיע על השתתפות בשוק העבודה, על צמצום פערים כלכליים ועל לכידות חברתית. כשצעירים חרדים רוכשים השכלה אקדמית, הם מרחיבים את העצמאות האישית שלהם ואת תרומתם לחברה. אם הפרדה מגדרית באקדמיה היא התנאי המאפשר זאת - הרי היא משרתת אינטרס ציבורי רחב. התנגדות להפרדה בשם עיקרון מופשט עלולה להנציח את הפערים שהיא מבקשת לבטל.

החשש כי הפרדה תנציח את הבידול הוא מובן, אך המציאות מורכבת יותר. עבור רבים, המסלול הנפרד הוא שלב מעבר. הוא מאפשר כניסה לעולם שלא היה נגיש קודם לכן. מתוך המסגרת המותאמת מתאפשרים רכישת השכלה, פיתוח קריירה והשתלבות רחבה יותר בחברה הישראלית. ניסיון לכפות שינוי מהיר מדי תוך התעלמות ממבנים תרבותיים קיימים עלול להוביל לתוצאה הפוכה, כלומר הסתגרות במקום השתלבות.

לבסוף, יש לשאול מהי האלטרנטיבה: האם המתנגדים להפרדה מעדיפים מצב שבו חרדים כלל לא לומדים באקדמיה? אם התשובה שלילית, עליהם להציע מנגנון חלופי. הפרדה מגדרית במסלולים לחרדים אינה אידיאל אוניברסלי, אלא כלי ממוקד למציאות מסוימת. מבחן התוצאה ברור: היא פתחה את שערי האקדמיה בפני אלפי סטודנטים וסטודנטיות, שלא היו נכנסים אליה אחרת. מי שמבקשים לקדם שוויון הזדמנויות אמיתי צריכים לראות בהפרדה לא בעיה שיש לבטל, אלא פתרון שיש לשמר.

ד"ר קותי שוהם הוא פילוסוף פוליטי ומומחה במחשבה מדינית