מאז אירועי 7 באוקטובר מתנהל בישראל ויכוח חריף. לא רק על אחריות, מחדלים ודרכי תגובה, אלא גם על המילים שבהן נכון לתאר את שאירע.
יש המבקשים להימנע מן המונח "טבח", ולהעדיף ניסוחים מרוככים או טכניים יותר: "מתקפה", "אירועי טרור" או "פשיטה רחבת היקף". לכאורה, מדובר בניואנס לשוני. בפועל זהו ויכוח על נרטיב ועל הזכות והחובה לעצב כבר עתה את האופן שבו ייזכר האירוע בתולדות העם והמדינה.
ליברמן לשאלת ישראל היום: " כל הצמרת האחראית על מחדל שבעה באוקטובר מזמן הייתה צריכה ללכת גם צמרת צבאית וגם מדינית" (ארכיון)
בהיסטוריה היהודית למילים יש תפקיד מכונן בזיכרון הקולקטיבי. כולנו זוכרים את שיעורי ההיסטוריה שבהם למדנו על "פוגרומים", "מאורעות", "גזירות" ו"חורבן". ידענו לקרוא לכל אירוע טרגי במינוח המדויק שלו, ולמדנו להבחין בין המשמעויות הטמונות, למשל, בהבדל שבין "פוגרומים" ל"מאורעות".
משמעות היסטורית
ביטויים אלו אינם רק תיאורים עובדתיים של אלימות, אלא מושגים הטוענים את האירועים במשמעות מוסרית והיסטורית. כאשר דובר על פרעות קישינב, על מאורעות תרפ"ט או על חורבן בית שני, המילים עיצבו תודעה - לא מדובר היה ב"עימותים" או ב"תקריות", אלא באירועי אלימות מכוונים נגד אוכלוסייה יהודית בשל עצם זהותה. כאשר האירועים התרחשו במאה ה־19 ובראשית המאה ה־20, בתקופה שבה העם היהודי היה מפוזר בגלויות שונות, נעשה שימוש בביטוי "פוגרום".
עם ביסוס היישוב היהודי בארץ ישראל, ובעיקר בתקופת המנדט הבריטי, התקבע השימוש בביטוי "מאורעות". לאחר הקמת המדינה החל שימוש בביטויים חדשים שביקשו לבטא פגיעה באוכלוסייה הישראלית, "פיגוע" או "רצח", לא מתוך פאתוס ריק, אלא כדי לסמן גבול מוסרי ברור בין מלחמה לפגיעה מכוונת בחסרי מגן.
המונח "טבח" אינו סיסמה רגשית. הוא מגדיר דפוס פעולה: רצח שיטתי, מכוון וחסר הבחנה של אזרחים, ילדים, נשים וקשישים, במרחב הביתי והאינטימי ביותר. ב־7 באוקטובר לא התרחש קרב בין צבאות - התרחש מסע הרג מכוון ביישובים אזרחיים, בבתים, במסיבות ובמרחבים שאינם זירת לחימה. במובן זה, השימוש במונח "טבח" אינו הקצנה, אלא דיוק.
אכן, הוויכוח על המונח חושף מאבק עמוק יותר: מאבק על כתיבת הנרטיב ההיסטורי בעודו מתרחש. יש החוששים כי שימוש במונחים טעונים יקבע נרטיב "רגשי" מדי, יכבול את הדיון העתידי או יחריף עמדות פוליטיות. אך ההיסטוריה היהודית מלמדת כי טשטוש לשוני הוא לעיתים הצעד הראשון לטשטוש מוסרי. כאשר מרככים את המילים, מרככים גם את חומרת המעשה. ההכרעה כיצד לקרוא לאירוע אינה רק עניין של סגנון, היא קובעת מה ייחשב כגבול שאסור לחצות.
דווקא קרבתנו לאירוע מחייבת בהירות מושגית. ההיסטוריון של העתיד יסתמך גם על השפה שבה בחרנו לתאר את שאירע. אם נבחר במילים ניטרליות מדי, נאבד לא רק את האמת העובדתית, אלא גם את האמת הערכית.
7 באוקטובר הוא פרק חדש בהיסטוריה היהודית של פגיעה מכוונת באזרחים בשל זהותם. המילה "טבח" אינה מילה נוחה, אך לעיתים ההיסטוריה דורשת מאיתנו מילים שאינן נוחות, אלא נכונות.
פרופ' פלדשטיין הוא היסטוריון בחוג ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו