מלחמת תודעה: חותמת לפלסטין צופייה

מלחמת התודעה נגד העם היהודי היושב בציון התחילה עם הקמת הלאומיות הפלסטינית, אשר בעשרות שנות קיומה עמלה על קידום הרעיון ההיסטורי כי לפני הכיבוש הציוני, הייתה פלסטין ובה ישב עם עתיק בשם הפלסטינים. הפלסטינים פיתחו היסטוריה ארוכת שנים בחברון, שכם וירושלים, והם אלו אשר עמלו על פיתוחן של התרבות וההתיישבות בארץ זו.

על בסיס אותה תרמית לאומית שאומות העולם מקבלות כעובדה, הפלסטינים החלו עמלו על יצירת מדינה פלסטינית כרעיון תודעתי. ב־1988 ערפאת הכריז על הקמת פלסטין, בלי זהות לאומית של ממש, בלי מוסדות של ממש, ובלי גבולות של ממש. ובכל זאת, במלחמה התודעתית התנועה הפלסטינית הצליחה: כיום, מעל 80% ממדינות האו"ם מכירות בישות הלא ברורה.

אחת הסיבות להפסד במלחמת התודעה היא שיתוף הפעולה הישראלי עם התרמית. רק השבוע, פורסם כי ראש השב"כ דוד זיני אישר בקבינט שהעזתים שיעברו במעבר רפיח יקבלו חותמת של "מדינת פלסטין" על דרכוניהם, המזוהים עם מסמכים מטעם הרשות הפלסטינית. מדובר באקט סימבולי, כמעט משני, אך למעשה זה עוד צעד של הכשרה והכרה מצד ישראל.

בין היתר, הרשות הפלסטינית מזהה כי מועצת השלום של עזה יכולה להיות מקפצה להקמתה של מדינה פלסטינית דה־פקטו. לראשונה זה כמעט עשרים שנה, הרשות הפלסטינית יכולה לטעון כי היא הגוף השלטוני על הפלסטינים כולם בזמנים בהם המערכת הבינלאומית כמהה להקמת מדינה פלסטינית - דבר אשר יכול לזכות אותה במעמד מדיני מלא והרחבת היכולות להילחם בישראל. אישורה של ישראל לחותמת "מדינת פלסטין" הוא בבחינת שיתוף פעולה עם טענה זו.

לחותמת הסימבולית שתי משמעויות בולטות: הראשונה היא תדלוק הקמפיין הבינלאומי הפרו־פלסטיני בעוד לגיטימציה, הדהוד וראיות לכך שמדינת פלסטין חיה וקיימת, ולכן יש להסתכל על הפלסטיניות כשחקן מדיני לגיטימי ולא כתנועה טרוריסטית אנטי־ישראלית ואנטישמית. ואם התנועה הפלסטינית היא כזו, אז ישראל היא מדינה סוררת הפולשת וכובשת מדינה אחרת, כמו רוסיה באוקראינה, כמו גרמניה בפולין.

המשמעות השנייה היא כניעה לרעיון כי עצמאות פלסטינית היא כורח פוליטי והיסטורי; שלא משנה עד כמה נתנגד, עד כמה נאמין בצדקת דרכנו, הכוחות הבינלאומיים חזקים מאיתנו. ייתכן שיש בכך צדק, ואין בושה להודות בכך. אך אם זהו המצב, אז מחנה הימין חייב לספק חלופה בשטח למדינה הפלסטינית במקום להמתין למפנה היסטורי. דוגמה אחת לחלופה אפשרית היא הקמה של אוטונומיות ערביות נפרדות המבוססות על זהות אחרת, כמו החמולה.

אין לשכוח שכיום, הכרה במדינה פלסטינית היא גם הכרה בהיסטוריה המסופרת על ידי התנועה הפלסטינית, שהמסקנה הלוגית המתבקשת ממנה היא שהציוני הוא כובש זר. על ראש הממשלה, הקבינט וראשי מערכת הביטחון לקחת ברצינות כל אקט סימבולי, ולהפסיק לשתף פעולה עם הנרטיב שאם יצליח, יביא לכך שיהודים יסולקו ממולדתם - בין אם לגולה ובין אם לעולם הבא.