בין מסלול מקוצר למסלולים מקצרי חיים

בין היסטוריונים וספרי ההיסטוריה על מלחמת חרבות ברזל, בעתיד יתנהלו בוודאי וויכוחים במגוון סוגיות. בסוגיה אחת שכבר הוכחה, לא יתנהל שום וויכוח: הדתיים הלאומיים הם הקבוצה החברתית המוגדרת עם התרומה הגבוהה ביותר יחסית למשקלם באוכלוסייה, לשירות מילואים בכלל ולשירות קרבי במיוחד, מה שניכר גם בתמונת חללי המלחמה.

אולם, הדורות הבאים לא יאמינו לכפיות הטובה המכוערת לכשיקראו על השיח אודות הקבוצה המדוברת. זה התחיל עם תיאורם המזעזע כ"אוכלי מוות", כינוי שעוד נמצא בשימוש בקרב שונאי הקצה. זה נמשך עם אחרים, דוגמת נחום ברנע מ"ידיעות", שגילה לפתע שחלקם משרתים בסדיר שירות מקוצר. עתה הצטרפו לשיח השירות המקוצר גם דוברים מימין, כחלק מהניסיון להגן על השתמטות החרדים משירות בכלל.

מסלולי שירות מקוצרים ראויים לדיון ענייני, אך דיון רציני דורש נתונים ובעיקר פתיחה של כל סוגיית השירות הצבאי, הרחוק מאוד משוויון לאורכו ולרוחבו. מקוצר היריעה ובהיעדר נתונים רשמיים, נתייחס רק לסוגיית המילואים.

מדוע? מכיוון שההסדרניקים מתמידים בשירות המילואים יותר מקבוצות אחרות, והם גם קרביים יותר, יחסית למשקלם באוכלוסייה. שהרי גם אם הם משרתים שירות סדיר קצר יותר, הם הרבה יותר ממשלימים את החסר במילואים ארוכים לאורך שנים, ועול המילואים יהיה כבד מאוד בשנים הקרובות.

הנתונים הקיימים מספרים לנו על משקלם היחסי של הדתיים הלאומיים בשירות המילואים ולא באופן מוגדר על ההסדרניקים. ניתן להניח בסבירות גבוהה שנתוני הדתיים בכללותם כוללים בתוכם גם את ההסדרניקים.

ד"ר אריאל פינקלשטיין ונדב פורת הירש ("משרתי המילואים במלחמת חרבות ברזל לפי הגדרה דתית", המכון הישראלי לדמוקרטיה) בחנו את שירות המילואים בשלושת חודשי המלחמה הראשונים - תקופת שיא הגיוס - ובמהלך רוב 2024. המחקר נשען על סקרי כוח האדם החודשיים של הלמ"ס הבוחנים את האנשים שלא עבדו בגלל שירות מילואים בקבוצת הגיל הרלוונטית, 44-21 בקרב יהודים ואחרים.

כבר בתקופת שיא הגיוס ב־2023, משקל הגברים הדתיים המשרתים היה הגבוה ביותר יחסית למשקלם באוכלוסייה. בעוד שמשקל הדתיים בקבוצת הגיל הרלוונטית הוא 14.7%, בקרב המילואימניקים היה משקלם 21.9%, פי 1.5 ממשקלם. משקלם של המסורתיים הוא 21% ו־22.6% מהמשרתים, ומשקלם של החילוניים הוא 42% ובין המשרתים הוא היה 45.4%. מהחרדים שמשקלם 14.5% שירתו אז 1.3% מבין המילואימניקים.

חשוב יותר לבחון את ההתפתחויות ב־2024, אז מתרחשים שני דברים: האחד, צה"ל משחרר רבים מהמילואימניקים הפחות חיוניים. כלומר ככל שחולף הזמן, משקל המילואימניקים הקרביים ותומכי הלחימה שלהם עולה כי הם נדרשים יותר מאשר מילואימניקים עורפיים ומנהלתיים. שנית, ככל שמתארך שירות המילואים הוא הופך לאתגר קשה יותר, וסביר להניח שרבים מהממשיכים לשרת משקפים את תכונת ההתמדה בשירות.

בשנת 2024 גדל משקל הדתיים מ־21.9% מכלל המשרתים ל־27.4%, כלומר מתקרב להיות פי 2 ממשקלם היחסי באוכלוסייה. גם משקלם של המסורתיים עולה מעט, ל־25.2% מהמשרתים. אצל החילוניים ניכרת ירידה, מ־45.4% בשיא הגיוס ל־40.4% ב־2024, פחות ממשקלם היחסי באוכלוסייה.

ההתמדה ניכרת בעיקר בקרב המילואימניקים הוותיקים, בני 35 ומעלה. בקבוצת הגיל 44-35 הכלל ארצית, הדתיים הם רק 12.8%. אולם הם היו 26.6% ממשרתי המילואים בקבוצת הגיל המבוגרת בתקופת שיא הגיוס ב־2023, ובמהלך 2024 הם כבר היו שליש מהמשרתים בני אותו גיל, פי 2.5 ממשקלם היחסי. לכך נוסיף מחקר של פרופ' עוזי בן שלום וד"ר רועי נאון המגלה כי מבין חללי המילואים, כ־45% הם דתיים. כפויי הטובה מתווכחים על מסלולי שירות סדיר מקוצר לאלה המסתכנים במסלולים מקצרי חיים.