אך לפני שבועות ספורים נראה היה כי גורלו של המשטר בטהרן נחרץ. מחאה עממית נרחבת של המוני איראנים שטפה את הרחובות, ונראה היה כי היא עתידה למוטט את המשטר האיראני, למרות ניסיונותיו להטביע את המוני המפגינים בנהרות של דם.
כל שנדרש היה מכה ניצחת על ראשו של המשטר, אם בחיסול העומדים בראשו ואם בפגיעה במוקדי הכוח שלו, ובמיוחד במשמרות המהפכה. אלא שמכה זו, שאותה יכלו רק האמריקנים להנחית, לא באה.
ההיסטוריה היא שתשפוט אם אכן היה סיכוי של ממש להפיל את המשטר האיראני ואם הנשיא האמריקני החמיץ הזדמנות פז, שאולי לא תחזור בעתיד הנראה לעין. אבל כל זה הוא בבחינת חלב שנשפך. המחאות באיראן שככו לפי שעה, המשטר הולך ומתאושש, ואילו האמריקנים מבקשים לפתוח במשא ומתן ולהגיע להסכם שמשמעותו אחת: הושטת חבל הצלה לאייתוללות בטהרן, שיאפשר להם לשרוד בשלטון ולהמשיך בדרכם.
טראמפ מוסיף לאיים, וגם שולח עוד ועוד כוחות צבא אל המפרץ הפרסי. הוא מקווה שבכך יהיה די כדי לשכנע את האיראנים להגיע עימו להסכם שאותו יוכל להוסיף לרשימה - יהיו מי שיאמרו מכובדת ויהיו שיטענו כי דווקא מפוקפקת - של הסכמים אשר עליהם חתם בשנה האחרונה.
טראמפ רק שכח שאיראן אינה ונצואלה, וגם אינה ישראל או תנועת חמאס שעל כולן כפה הסכם.
ובכלל, עד היום טראמפ לא ניהל באמת משא ומתן עם אף אחד, אלא פשוט הכתיב את רצונו למדינות ולמנהיגים התלויים בו ולכן רוצים להשביע את רצונו. המשא ומתן היחיד שניהל היה עם רוסיה על הפסקת המלחמה באוקראינה - וזה, כידוע, אינו מתקדם לשום מקום.
אם יש דבר שהאיראנים מצטיינים בו זה לנהל משא ומתן, למשוך ולהרוויח זמן, לתעתע ביריב ולהתישו, ובסופו של דבר להשיג הסכם המשרת את האינטרסים שלהם.
ובכלל, הדבר החשוב לאייתוללות באמת הוא הישרדות המשטר. כל היתר נתון למשא ומתן, משום שהניסיון מלמד שאת מה שהאיראנים נותנים היום - הם יוכלו להשיג מחר בחזרה.
בשנת 1988, לאחר שמונה שנות מלחמה עקובה מדם עם עיראק, הפתיע האימאם חומייני, מנהיגה של איראן, את בני עמו כשהודיע כי הוא מוכן להפסיק את האש - אף שבעבר קרא למלחמת חורמה עד לניצחון המוחלט נגד עיראק של סדאם חוסיין. חומייני הסביר כי עבורו מדובר בשתייה של כוס תרעלה, אבל שאין לו ברירה, משום שסדאם חוסיין החל להשתמש בנשק כימי במלחמה והמטיר אלפי טילים על עריה של איראן.
מאז שתו מנהיגי איראן עוד כמה כוסות תרעלה. כך ב־2003, כשהפסיקו זמנית את פרויקט הגרעין שלהם לאחר שהאמריקנים כבשו את עיראק ונראה היה כי פניהם להמשיך לטהרן; וכך גם עשור אחר כך, כשהגיעו עם הנשיא אובמה להסכם שהקפיא אף הוא את התקדמותם בדרך לגרעין.
האיראנים גילו, אפוא, פרגמטיות במטרה להבטיח את הישרדותו של המשטר, אבל בדיעבד התבררו כל הוויתורים שעשו ככוזבים. הם לא באמת ויתרו על פרויקט הגרעין שלהם, אלא רק הקפיאו אותו כדי לחדשו מייד כשהדבר התאפשר להם. ואילו על תמיכה בטרור בתימן, בעיראק ובלבנון ופיתוח נשק טילים - על כל זה ממילא איש לא דיבר איתם.
ומבחינת איראן, מה שהיה הוא שיהיה גם הפעם. ולכן, עם המשטר האיראני לא צריך לנהל משא ומתן - את המשטר האיראני צריך להפיל.
ואם טראמפ רוצה "לשחק את המשחק", במקום משא ומתן עליו להגיש לאיראנים אולטימטום לקבל את תנאיו, ולוודא שהפעם לא תהיינה הנחות ופשרות אלא כניעה מוחלטת - חיסול תוכנית הגרעין, חיסול פרויקט הטילים של איראן וחיסול שלוחות הטרור שהקימה איראן בלבנון, בתימן ובעיראק.
אחרת לא עשינו דבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו