יוזמה להקמת "מפלגת נשים" עלתה לאוויר, יוזמה המאגדת שמות בולטים מהציבוריות הישראלית כמו ד"ר עליזה בלוך, אמי פלמור, מורן זר-קצנשטיין ועוד. על פניו, מדובר בכוח אלקטורלי עצום.
נשים מהוות מעט יותר ממחצית מהאוכלוסייה, והפוטנציאל לשינוי סדר היום נראה מבטיח. אולם, מבט מעמיק בדפוסי ההצבעה בישראל, כפי שהם משתקפים במציאות הפוליטית ובספרות המקצועית, מלמד כי יוזמה כזו נידונה לכישלון אלקטורלי עוד בטרם החלה.
הסיבה המרכזית לכך שלא תוקם מפלגת נשים יציבה נעוצה באופן שבו הבוחר הישראלי מגבש החלטות. דפוס ההצבעה המודרני בישראל נגזר מפוליטיקת זהויות נוקשה. אנו חיים בתקופה שבה הציבור לא מצביע לפי שיוך סקטוריאלי יבש (כמו מגדר או גיל), אלא לפי חלוקה ברורה למחנות: ימין מול שמאל, תומכי נתניהו מול מתנגדיו.
במציאות של "אסטרטגיית גושים", הבוחר הוא שחקן רציונלי. אישה המזוהה עם המחנה הלאומי לא תצביע למפלגת נשים אם היא חוששת שהדבר יגרע מכוחו של המחנה שלה, ובוחרת מהמרכז-שמאל לא תסכן את קולה ותצביע למפלגה שאינה מצהירה מראש על עמדתה בנושא המדיני-ביטחוני. בדיוק כפי שגנרלים אינם מצביעים לגנרלים רק בשל עברם הצבאי אם אלו לא החליטו איפה הם ממוקמים על המפה הפוליטית, כך גם נשים וגברים לא ייתנו את קולם לרשימה שהגדרתה היחידה היא מגדרית.
כפי שגנרלים אינם מצביעים לגנרלים רק בשל עברם הצבאי אם אלו לא החליטו מה מיקומם על המפה הפוליטית, כך נשים וגברים לא יבחרו ברשימה שהגדרתה היחידה מגדרית
רבים נוהגים להזכיר את הצלחתה של מפלגת הגמלאים כהוכחה לכך שמפלגה נושאית יכולה להצליח. עם זאת, היה זה מקרה של "הפתעה חד-פעמית", שנבעה מצירוף נסיבות נדיר של הצבעת מחאה וריק פוליטי. מאז דפוסי ההצבעה רק הקצינו והפכו למשחק סכום אפס.
הציבור הישראלי למד שקול שניתן למפלגת נישה שאולי לא תעבור את אחוז החסימה, הוא קול שהולך לאיבוד ומחזק את היריב. במערכת פוליטית כה מקוטבת, הבוחרים, צעירים ומבוגרים כאחד, מעדיפים "הצבעה אסטרטגית" על פני "הצבעת זהות" צרה.
ניסיון העבר מלמד כי הניסיון לברוח מהכרעות ליבה סופו להיכשל, כפי שראינו ב"ממשלת השינוי". ממשלה זו הוקמה על בסיס התחייבות "להקפיא" נושאים שנויים במחלוקת ולהתמקד בניהול טכנוקרטי, אך המציאות הישראלית הוכיחה שאין לשום הנהגה פריבילגיה "ללכת בין הטיפות".
הכנסת והממשלה נדרשות לטפל בשלל סוגיות, מביטחון ועד דת ומדינה, שאינן מאפשרות ניטרליות. מפלגה כמו "מפלגת הנשים" המוצעת, המנסה להתחמק מהציר שבין ימין לשמאל - סופה שלא תעמוד במבחן המציאות או שתפר את הבטחותיה לבוחר ברגע האמת הפוליטי.
לסיכום, הסיכוי שרשימה כזו תתמודד, ובוודאי הסיכוי שתעבור את אחוז החסימה, הוא אפסי. דפוסי ההצבעה בישראל מקובעים בתוך מבנה הגושים. בעידן שבו ה"זהות" היא פוליטית-מדינית, המגדר נדחק הצידה לטובת הכרעות גדולות יותר. בדיוק כפי שלא תוקם מפלגת גברים, כך לא תוקם מפלגת נשים, לא משנה כמה השמות העומדים בראשה יהיו נוצצים.
הכותב הוא מומחה לתקשורת פוליטית, חוקר דפוסי הצבעה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו