אובדן השליטה במעבר רפיח יוביל אותנו לתהום

ויכוח עז פרץ בתחילת המלחמה בשאלה מאיפה הוברחו יותר אמצעי לחימה לבניית מכונת הטבח של חמאס: האם מהמנהרות שמתחת לציר פילדלפי, או דרך מעבר רפיח עצמו ומתחתיו? אבל המחלוקת התבססה על ההנחה המשותפת שקו הגבול ומעבר רפיח יחדיו הם מקור הרע. משם נבנתה היכולת להתקפה של 7 באוקטובר, משם הוברחו הטילים וחומרי המנהרות, והתאפשר להכניס אמצעים שמטרתם אחת - להשמיד אותנו.

על הרקע הזה, ראש הממשלה הבטיח שוב ושוב שישראל תשלוט לעד בפילדלפי ובמעבר רפיח, במסגרת הניצחון המוחלט. כחלק משלילת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, נתניהו חזר וקבע כי מעבר רפיח הוא "צינור החמצן" של חמאס, "נכס אסטרטגי קריטי". ולכן הסביר שתפיסת מעבר רפיח "היא צעד חשוב להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס". מכאן הוא גם התחייב: "בכל הסכם, אנו מחויבים לשליטה ישראלית בציר פילדלפי ובמעבר רפיח". כי ללא שליטה ישראלית במעבר ובפילדלפי, חמאס ישתקם צבאית בתוך זמן קצר.
אל מול הצעות של פוליטיקאים ובדימוסים להחלפת השליטה הפיזית של צה"ל באמצעים טכנולוגיים ובגורמים זרים, נתניהו התקומם והסביר שישראל לא יכולה להפקיד את ביטחונה בידי כוחות זרים או חיישנים. אמר - וצדק, לא רק על סמך השכל הישר, אלא גם על בסיס הניסיון ההיסטורי.

אותה הגברת

חשוב להזכיר שבמסגרת הסכם קהיר מ־1994, ישראל העבירה את מעבר רפיח לתפעול הרשות הפלסטינית שרק הוקמה. ואף שהנוכחות הישראלית נשמרה בציר פילדלפי ובמעבר עצמו - כנופיית ערפאת עסקה בהברחת אמצעי לחימה ובהתעצמות ככל יכולתה. גם מתחת לעיניים הישראליות במעבר, אבל גם מתחת לקו הגבול כולו.

הרצועה הצרה שישראל הותירה בשליטתה במסגרת הסכמי אוסלו נמתחה בין בתי רפיח המצרית והעזתית. היא אפשרה לבנות אוטוסטרדות הברחה תת־קרקעיות, ולהפוך את חיי החיילים שלנו ששמרו על פילדלפי לגיהינום. יסודות מדינת הטרור העזתית נוצקו ועוצבו אז, בימי יאסר ערפאת וממשיכי דרכו, לאותה מטרה של חמאס.

אבל מאז חוללו את מה שכונה "התנתקות" באוגוסט 2005, ובמיוחד מאז נחתם "הסכם המעברים" בנובמבר אותה שנה, בתיווך אמריקני ובינלאומי - הפור נפל. ישראל ויתרה מרצונה על ציר פילדלפי ועל המעבר ממצרים, וההברחות וההתעצמות הצבאית של הרשות הערפאתית, ואחר כך של חמאס, הגיעו לממדים חדשים. הכל - תחת הסדר דומה מאוד לזה שרקחו לנו עכשיו ידידיו האמריקנים של ראש הממשלה.

כל הנוסחאות, ההבטחות והשקרים הנוכחיים הומצאו כבר אז, ולכן הם מצמררים כל כך. החל מפיקוח בינלאומי, תוך שיתוף מצרים והרש"פ, ועד להתחייבות לבידוק ביטחוני ופיקוח ישראליים בווידאו מרחוק, שכוללים העברת רשימות היוצאים והנכנסים מראש לישראל, כולל הבטחה לבידוק מלא של מטען וסחורות.

כידוע, עוד לפני שעזה נפלה סופית לידי חמאס שום דבר לא עבד - רק עבדו עלינו. הפלסטינים והמצרים צחקו כל הדרך אל הברחות הטרור, בעוד הציבור הישראלי היה צמא לבלוע את מקסמי השווא של אוסלו וההתנתקות, ולכן עצם עיניים בכל כוחו. עצימת העיניים נמשכה גם כשמראית העין הזו קרסה סופית ביוני 2007, עם השתלטות חמאס על עזה. ישראל לא עשתה דבר, והמצרים, מצידם, לא הפלו בין הברחות הטרור של הרשות לאלו של חמאס - הם שיתפו פעולה בשקיקה.
בדרך להתרסקות
הדינמיקה של מה שהתרחש אז זהה לדינמיקה הנוכחית, ומסמנת את המסלול שבפנינו אם לא נצליח לעצור את מי שמוביל אותנו לתהום. ישראל כבר שמטה את האחיזה במעבר רפיח, ובכל יום שיחלוף היא תידחק בידי ידידיה החביבים לשמוט את שארית האחיזה. בעזה כולה - ובפילדלפי בפרט.

בנתיב הזה, המצרים, הקטארים, הטורקים וגם החניך התורן אבו מאזן יגישו את ראשנו לחמאס יחדיו. יסוד ההתרסקות נבנה כבר לפני כחודשיים, עם חתימת מסמך 20 הנקודות בוושינגטון. אבל אתמול, עם העברת המעבר לאבו מאזן תוך התעלמות מההתחייבויות שנמצאות בתוך ההסכם לפירוק חמאס, התחילה הספירה לאחור בשטח. ומי שעדיין מאמינים להבטחה או להסבר שיוצאים מפיו של ראש ממשלת ישראל - שיבדקו את עצמם היטב.