את קולם של הכורדים איש אינו שומע

אחרי שטבח בבני העדה העלאווית ובדרוזים, התפנה נשיא סוריה, אחמד א־שרע,לטפל גם בבני המיעוט הכורדישנותרו המכשול היחיד בדרך לכינונה של המדינה האסלאמית של סוריה. מדינה הזוכה לחיבוק חם מן העולם ובמיוחד מצד ארה"ב, אך רודפת עד חורמה את מיעוטיה. החוקה הסורית החדשה שאימץ א־שרע רק לאחרונה קובעת אמנם חופש פולחן לבני כל הדתות, אבל מבחינת א־שרע, עלאווים ודרוזים הם בכלל כופרים שדינם על פי האסלאם מוות. ואילו הכורדים הם מיעוט אתני המאיים על אחדותה ועל שלמותה הטריטוריאלית של סוריה, ולכן א־שרע מציע להם כניעה או מוות.

לאורך העשור האחרון קיימו הכורדים ממשל אוטונומי במרחב המחיה שלהם בצפון־מזרח סוריה. לראשונה הם נהנו מזכויות אזרח ששללה מהם בעבר המדינה הסורית, כמו גם מיציבות ומביטחון כלכלי. כל זה התאפשר בזכות חסות שפרסה עליהם ארה"ב.

לא מדובר היה במתנת חינם שהעניקה וושינגטון לכורדים, אלא בתמורה ראויה לסיוע שהללו הגישו לארה"ב במלחמתה בדאעש. היו אלו הכורדים, ולא מדינה אחרת במזרח התיכון, שנלחמו על הקרקע את מלחמתה של ארה"ב בדאעש, שעה שאחמד א־שרע (אז אבו מוחמד אל־ג'ולאני) השתייך בכלל למחנה הג'יהאד וראה בארה"ב אויב.

אבל הכורדים עשו את שלהם, וכעת אין בהם צורך. ואילו האמריקנים מצאו ידידים חדשים שיבטיחו את המשך זרימת הנפט משדות הנפט בצפון סוריה. מדובר באחמד א־שרע ובנותן החסות שלו, נשיא טורקיה ארדואן. זה האחרון רואה בכורדים איום קיומי, שכן הוא חושש שאותה תחושת זהות לאומית כורדית תזלוג מסוריה אל תוככי טורקיה, שבה כרבע מן התושבים הם כורדים. מיותר לציין שהממשלה הטורקית מתכחשת לזכויותיהם הלאומיות של תושביה הכורדים, רודפת אותם, ואפילו הורגת בהם.

במזרח התיכון חיים יותר מ־30 מיליון כורדים במרחב המשתרע מרמות איראן, דרך עיראק וסוריה וכלה בטורקיה. מדובר בעם בעל עבר, מורשת היסטורית ותרבותית, וגם זהות לאומית שאין להתכחש לה. אבל הקהילה הבינלאומית מסרבת להכיר בכורדים כעם ולהעניק להם זכויות לאומיות או מדינה, ואילו מדינות האזור, ובראשן טורקיה, איראן ואף עיראק, מדכאות אותם. בעשורים האחרונים לאחר כיבוש עיראק בידי ארה"ב ופרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, הרימו הכורדים ראש ואף קידמו ממשל עצמי כורדי בעיראק ובסוריה, אבל עתה נראה שנסתם הגולל על תקוותם לעצמאות, ודינם לשוב להפוך לאזרחים דרג ב' במדינות שבהן הם חיים.

את העולם זה לא מעניין, הוא מפנה את האנרגיה שלו לניגוח ישראל בשאלה הפלסטינית. וכך הצביעות חוגגת, לא לכורדים וכן לפלסטינים, והכורדים מופקרים לגורלם.

ישראל עוקבת שנים רבות באהדה אחר מאבק ההישרדות של הכורדים ואף סייעה להם, למשל במלחמתם בעיראק של סדאם חוסיין. אבל הכורדים רחוקים מגבולנו ולישראל בעיות אחרות, דחופות יותר.

מה שחשוב הוא כמובן העמדה האמריקנית, שמונעת מאינטרסים המחייבים כיום, לדעת וושינגטון, לחבק את א־שרע ואת ארדואן ולהפקיר את הכורדים לגורלם.

הכורדים מגלים את מה שאנו יודעים זה מכבר: רק החזק שורד באזורנו. למרבה הצער, הם כשלו במאמציהם לאורך השנים לאחד שורות ולהתגבר על הפיצול והפלגנות

הכורדים מגלים את מה שאנו יודעים זה מכבר: רק החזק שורד באזורנו. למרבה הצער, הם כשלו במאמציהם לאורך השנים לאחד שורות ולהתגבר על הפיצול והפלגנות. אבל עדיין לא הכל אבוד. כשצבא סוריה ינסה להיכנס לערים וליישובים הכורדיים, ולא רק לשדות הנפט ולאזורי המדבר הריקים מאדם, אפשר שהוא ייתקל בהתנגדות כורדית עזה ונחושה מכפי שראינו עד כה.

הסיפור הכורדי לא תם, וגם אם הפעם ייכשלו בניסיונם לקדם זהות ועצמאות, הרי הסוגיה הכורדית תוסיף לרחוש מתחת לפני השטח כגחלים לוחשות שמחכות להתלקח בהזדמנות הבאה.