השבוע ציינו את יום השואה הבינלאומי. במאי 1944 גורלם של יהודי הונגריה כבר היה ידוע. דוח מפורט של שני שורדים שברחו מהתופת, אלפרד וצלר ורודולף ורבה, תיעד בדייקנות מצמררת את מכונת ההשמדה באושוויץ והונח על שולחנות ממשלות המערב.
למרות המידע המפורט, בעלות הברית החליטו לא להפציץ את פסי הרכבת ואת המחנות. הן העדיפו זהירות דיפלומטית ושיקולים צבאיים על פני הצלת עם חף מפשע שעבר רצח מתוכנן ומאורגן.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה באופנים שונים ומבעיתים. יש להבדיל אלף אלפי הבדלות בין השואה - פשע ייחודי ובלתי נתפס נגד העם היהודי - לבין האירועים באיראן. אך יש נקודה שבה העבר וההווה מצטלבים: עמידת העולם הנאור מן הצד מול הרג המוני ומתועד.
מול המתרחש כיום באיראן, המציאות זועקת להגדרה מוסרית פשוטה. מאיראן מגיעים דיווחים על עשרות אלפי הרוגים ביום אחד של דיכוי ברוטאלי. זה לא פיזור הפגנות, אלא הרג המוני של אזרחים המבקשים חירות.
בשונה מ־1944, המידע לא חבוי בדוחות מודיעין מוצפנים - הוא משודר בסטרימינג לכל טלפון בעולם. הפער בין חומרת המעשים לתגובה העולמית הוא בלתי נתפס, והאחריות המרכזית רובצת לפתחן של מדינות אירופה.
על אדמת אירופה התרחשה השואה, ובבירותיה נהגו תוכניות ההשמדה. אירופה, יותר מכל מקום אחר, אמורה היתה להפנים ש"לעולם לא עוד" אינה סיסמה לטקסים, אלא תוכנית עבודה. והנה - אותה אירופה מתכנסת שוב לפסגות ריקות מתוכן, בזמן שהתליין בטהרן פועל ללא מעצור.
העמדה הנחרצת של טראמפ כלפי משטר האייתוללות לא נובעת רק מאלטרואיזם. ברור לכל כי ארה"ב מונעת מאינטרסים קרים: בלימת הציר הרדיקלי והבטחת יציבות אזורית ועליונות מול סין. אך בפוליטיקה הגלובלית, המהלכים המשמעותיים הם שילוב בין אינטרס לצו מוסרי.
טראמפ הציב מראה וחשף את ערוות הקהילה הבינלאומית. הארגונים שזעקו נגד ישראל - שנלחמה מלחמת קיום מוסרית מול ארגון טרור רצחני שביצע רצח עם ב־7 באוקטובר - שותקים כעת מול הרג המוני של אזרחים. אך הצבת מראה היא רק חצי עבודה.
דיכוי המשטר האיראני
כדי שהמראה הזו לא תהיה עדות נוספת לאוזלת היד, עליה להוביל לפעולה. ההיסטוריה מלמדת שרוע בסדר גודל כזה לא נעצר בנאומים. כדי למנוע מאיראן להפוך לגיא צלמוות סופי, על הממשל האמריקני להשלים את המהלך: לעבור מהרתעה מילולית לתקיפה נרחבת שתפרק את יכולות הדיכוי של המשטר.
המסר למנהיגי אירופה חד: נגמר עידן הצביעות. כשיבשת שעל אדמתה נטבחו מיליונים בוחרת בזהירות דיפלומטית מול הרג המוני, היא בוגדת בלקח ההיסטורי של עצמה. כפי שהמשטר הנאצי הוכרע רק בכוח הזרוע, כך גם שלטון הטרור בטהרן חייב להיות ממוגר.
השאלה אינה מה יהיה המחיר של תקיפה, אלא איך העולם יוכל להסתכל במראה אם לא יפעל עכשיו. ההיסטוריה לא תסלח למנהיגות שיתעלמו מהמתרחש באיראן, ובראשן - מדינות אירופה, שעל אדמתן קרתה השואה.
ד"ר יואב הלר הוא היסטוריון חוקר שואה, יו"ר "הרבעון הרביעי"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו