חוק הפטור מגיוס הוא חילול ה' | דעה

יש רגעים בהיסטוריה שבהם השתיקה הופכת לשותפות. חוק הפטור מגיוס הוא אחד מהם.

במשך כמעט 29 שנה אני מלמד תורה ושולח את תלמידותיי לשירות צבאי משמעותי. מאז ימי ההקמה של תוכנית הדס, כאשר רק 850 בנות דתיות שירתו בצה"ל, ועד היום שבו מתגייסות בשנתון יותר מ־4,000 בנות דתיות, ו־14 מדרשות פועלות תחת הקונספט שתורה וצבא הולכים יד ביד - ראיתי כיצד שני הערכים הללו לא רק אינם מתנגשים, אלא מחזקים ומעצימים זה את זה.

ב־י' בניסן התשע"ז, 6 באפריל 2017, בני אלחי הי"ד, לוחם גולני, נפל בפיגוע דריסה בצומת עפרה. הוא למד תורה לפני השירות ותכנן לחזור לישיבה אחריו.

כיום הוא קבור בהר הרצל, יחד עם חיילים רבים, בהם תלמידי חכמים רבים אחרים, שקולם נדם. אף אחד מהם לא ראה לרגע סתירה בין תורה לצבא. לכולם היה ברור שחלק מהותי בקיום מצוות התורה הוא השירות הצבאי, שאלו ערכים שהולכים יד ביד, כיוון שכמו שכתוב: "ספרא וסייפא ירדו כרוכים זה בזה לעולם".

מצווה הבאה בעבירה

הציווי המקראי "לא תעמוד על דם רעך" הוא מצווה ברורה. המלחמה שאנחנו נלחמים בימים אלה על עצם קיומנו בעת הזאת עומדת בקריטריונים של "מלחמת מצווה". זה אומר שמי שלומד תורה ולכן לא הולך לצבא בעת הזו - זו מצווה הבאה בעבירה.

שני הערכים האלה - לימוד תורה ושירות צבאי - חיוניים לביטחון הקיומי והרוחני של עם ישראל. בלעדיהם אין קיום למדינת ישראל. צודקים החרדים בעניין הערך הקיומי של לימוד התורה, אבל טועים הם ביחסם לחובה הקדושה של השירות הצבאי. על כל אדם מוטלת חובה הלכתית לשאת בעול עם הציבור.

הצבא הוא ערך שמאחד את כל עם ישראל, בכל מקום שהוא נמצא בעולם. אין אדם אחד שלא נצבט לו הלב כשחייל נופל.

כמי שמקים לאורך השנים מסלולים מותאמים לשירות צבאי של בנות דתיות, אשר כוללים הכנה מעמיקה וליווי רציף לאורך השירות, אני יכול להגיד מניסיון: ניתן לייצר מסלולים תואמים לציבור החרדי שיתחשבו בכל צורכיהם ויאפשרו להם להמשיך לשמר את אורח חייהם במהלך השירות הצבאי. השירות הצבאי הוא לא רק חובה אלא גם זכות גדולה שמגדלת ומעצימה את יראת השמיים בקרב המשרתים. החרדים לא מבינים איזו זכות הם מפסידים.

הקב"ה יחליט "איך יחזור"

ההיסטוריה לא תסלח למנהיגות של עם ישראל שעושה אפליה בין דם לדם, שיוצרת עיוות היסטורי כל כך בוטה. אנו מצפים ממנהיגינו לפעול לפי הערכים שהם מאמינים בהם, ולא משיקולי הישרדות פוליטית. 

אני שומע הורים חרדים שמביעים דאגה: איך ילדיהם יחזרו מהשירות הצבאי ומה תהיה רמתם הדתית. חשוב שתדעו - להורים במדינת ישראל אין את הפריבילגיה להתלבט איך הבן יחזור. אצלי, למשל, כמו גם אצל הורים שכולים רבים, לא זכיתי שבני יחזור בכלל. הוא לא יחזור כי מסר את נפשו גם למענכם.

מעולם לא ראינו שחז"ל אמרו "אל תקיים את מצוות 'לא תעמוד על דם רעך' כי אתה לא יודע איך הוא יחזור". את השאלה "מה יהיה" תשאירו לבורא העולם. על כולנו מוטל לעשות מה שמצווה עלינו.

החרדים מתנהגים כמו רפורמים

מה שקורה במציאות החרדית כיום זה סוג של דת חדשה שקוראת לא ללכת לצבא. קבוצת אנשים שטוענת "נמות ולא נתגייס". זו לא יהדות.

יש להם תמיד טענות נגד היהדות הרפורמית, אבל הם עצמם, החרדים, מתנהלים כמו רפורמים. משום שפסיקה שקובעת "נמות ולא נתגייס" זה בסתירה לליווי התורה ולמוסר ומהווה חוסר מחויבות להלכה האורתודוקסית.

חוק הפטור מגיוס הוא חילול ה' גדול מאוד. חילול התורה עצמה, פגיעה בזיכרונם של הנופלים וכריתת הענף שכולנו יושבים עליו במדינת ישראל.

הכותב הוא ראש מדרשת לינדנבאום ואב שכול