עזה על הפרק: היתרונות במעבר לשלב ב' עולים על הסיכונים

אם מחברים את האווירה אל הפרשנויות לגבי המעבר לשלב ב' בתוכנית טראמפ לעזה, נראה שחזרנו לימי "שמשון המסכן", כפי שאמר לוי אשכול ביידיש. כאילו התפתחויות חמורות מצפות לישראל: פתיחת מעבר רפיח ואיתו אובדן קלף מיקוח חשוב, השתתפות קטאר וטורקיה בוועד המנהל של רצועת עזה, ועדת טכנוקרטים פלסטינים שתנהל את היום־יום הפלסטיני.

בפועל, רבה התועלת לישראל מהסיכונים. ישראל תעמוד על פירוק נשק ופירוז הרצועה, וכפי שאומרים גורמי ביטחון - פירוק תשתיות חמאס (בלי קשר למספר מחבלי חמאס שנושאים נשק קל) זה אירוע של שנים.

בסופו של דבר, הקטארים והטורקים היו שם גם בתחילת הדרך והיו שותפים בתוצאות הטובות שהשיגה ישראל; ובמקרה ששכחנו, התוצאות הן שקיבלנו את כל החטופים החיים, דבר שרוב המומחים ובוודאי פרשני האולפניאדה לא האמינו שיקרה. צה"ל השיג את יעדיו, גם אם לא עמד בכל המשימות. וצריך להזכיר כיצד נגמרו מלחמות בעבר ומה קרה בתקופה שלאחר הפסקות האש. בישראל שורר היום שקט בגבולות שלא זכור משום מלחמה בעבר, כולל ששת הימים ומלחמת שלום הגליל, בוודאי בהשוואה לאינתיפאדה השנייה וסבבי חמאס מאז דצמבר 2008 (עופרת יצוקה).

כדי להבין את המציאות שהתקבעה בתוכנית טראמפ יעזור לצאת מהנחה שישראל שולטת - עדיין - על מרבית שטחי עזה, ומעבר לקו הצהוב זו למעשה טריטוריה אמריקנית. שם נמצא חמאס. הצבת הנוכחות המשולשת של ארה"ב, טורקיה־קטאר וישראל בהחלט מסוגלת להביא בהדרגה לפירוז הרצועה. מה ששתי הפטרוניות הלא־סימפטיות האלה של האחים המוסלמים רוצות זה מתן חסות לחמאס כגוף אח"סי (אחים מוסלמים). אבל פירוק נשק ותשתיות יתבצע. רה"מ קבע את זה בכנסת: לא יהיה מעבר לשיקום עזה לפני הפירוק מנשק ופירוז הרצועה.

הנקודה המהותית שהיא לקח מהסכמים ומהבנות בעבר היא שלצה"ל יישמרו הזכות והיכולת לפעול לסיכול כל תשתית בהתהוותה ולחיסול כל פיגוע או ניסיון תקיפה שאנחנו מזהים. המצב הקיים הוא תולדה של חוסר נכונות וחוסר התכוננות גם של הדרג הצבאי וגם של הדרג המדיני לכבוש את הרצועה ולהקים שם ממשל צבאי. צה"ל לא גילה יכולות לשליטה אזרחית בשטחים שנכבשו, וזה אומר ניהול האספקה, בעיקר מזון, ושליטה בחיי האזרחים הפלסטינים. זה מה שמאפשר היום לחמאס לרדות בתושבים ולשדוד את האספקה לטובתו.

אם ישראל היתה נופלת לתרגיל "היום שאחרי" מימי גלנט והרצי הלוי, היינו מקבלים את שלטון הרש"פ בעזה כמו רשת הסוואה לחמאס חמוש, וישראל על הקו הירוק ונטולת יכולת לפירוז הרצועה. נראה שהרצון של וויטקוף וקושנר לעצור את המבצע המתבשל נגד איראן נובע מהרצון להראות התקדמות בעזה. שלא לדבר על כך שבשתי הזירות שחקן החוד של המשא ומתן הוא וויטקוף. אם הוא היה טייס שיושב בקוקפיט, הוא היה רואה את איראן דרך הכוונת; אבל הוא קבלן - גם של נדל"ן וגם של הסכמים - והוא רואה את שתי הזירות דרך סעיפים בחוזה.