לא מצאנו את כל חסידי אומות העולם

מר הנדריקוס ואן הובה, Hendrikus (Henk) van Hoeve, היה אזרח הולנדי המוזכר לטובה ביומנה של אנה פרנק.

ידע בסבירות גבוהה על מקום מחבואם של בני משפחת פרנק והמסתתרים האחרים, סיפק להם ולמציליהם מזון, ואף החביא יהודים נוספים בביתו. בסופו של דבר, מר ואן הובה והיהודים שניסה להציל נתפסו על ידי הנאצים, והוא נכלא עד סוף המלחמה.
הייחודי בסיפורו הוא שלמרות מעשי ההצלה שכנראה ביצע, ולמרות אזכורו באחד הספרים הנפוצים בעולם, מעולם לא הוגשה בקשה רשמית או נשקלה האפשרות להכיר בו כחסיד אומות העולם.
עבור העם היהודי ומדינת ישראל, חסידי אומות העולם ניצבים במדרגה המוסרית הגבוהה ביותר וראויים לזיכרון עולם, אולם בפועל איש אינו מחפש אותם באופן אקטיבי. הכרה כזו ניתנת רק אם גורם כלשהו יוזם את התהליך, אוסף מסמכים ומגישם ל"יד ושם". מדובר לעיתים במלאכה ביורוקרטית סבוכה; חסיד אומות העולם שלא זכה לאותו "מליץ יושר" נמרץ שיפעל עבורו, עלול להישאר אנונימי לנצח.

ייתכן שזו הסיבה שרשומים יותר חסידי אומות העולם מהולנד מאשר מבלארוס, אף על פי שבאחרונה היו באופן ניכר יותר יהודים, באופן מוחלט ויחסי, ששרדו את השואה. יהודים משכילים ממדינה מערבית, שרבים מהם עלו לארץ, יכלו בקלות יותר להגיש בקשה מיהודים שנתקעו מאחורי מסך הברזל. או במילים פחות נעימות למצפון היהודי: אם אדם הציל צעירים, משכילים ומערביים ששרדו את השואה, מרבית הסיכויים שהוא יקבל הכרה. אם אדם ניסה להציל יהודים זקנים ואנאלפבתים ממזרח אירופה, ההכרה בו כנראה לעולם לא תגיע.
רשומים כיום מעט פחות מ־30 אלף חסידי אומות העולם. כנראה המספר האמיתי גבוה דרמטית. אין דרך מדעית טובה לאמוד את המספר האמיתי, אך באופן לא מקצועי ניתן לספר שבקרב קהילה יהודית מסוימת שאני מכיר היטב, מרבית היהודים שנותרו בהולנד וניצלו בעזרת חסידים מקומיים לא הגישו בקשה רשמית ליד ושם. אך בחישוב פשוט ניתן להעריך כי מספר שורדי השואה שהיו בהיחבא בזמן הכיבוש הגרמני נאמד לפחות ב־100 אלף וכנראה הרבה יותר, ולעיתים קרובות נדרש יותר מאדם אחד כדי להציל אדם במחבוא.
איננו יודעים כמה הצילו יהודים משיקולים לא אלטרואיסטיים ולכן מציליהם לא ראויים להכרה, אבל ניתן להניח שלא מדובר ברוב המוחלט. לכן קיימים לפחות עוד עשרות אלפים שלא זכו להכרה שהם זכאים לה.

העם היהודי צריך, לצד המשימה המבורכת של "פרויקט איסוף השמות" שרוצה להבטיח שכל קורבן ייזכר, לפעול גם לאתר כמה שניתן שמות של חסידי אומות העולם, כדי שגם המצילים לא יישכחו. לצורך כך צריך לגבש מדיניות בעלת כמה יסודות: ראשית, פשוט בהגדרה של הצורך בכך ובהגדלת המודעות. מיליוני אנשים נחשפו לשם של הנדריקוס ואן הובה כבר עשרות שנים, אך איש לא חשב שהוא צריך לעשות במידע הזה משהו. כך ישנם שמות רבים מתועדים בספרים ובסיפורים שניתן ללקט, ואף אם אין להם מליץ יושר מקרב הניצולים - לעשות בדיקה ולראות אם הם זכאים להכרה. שנית, הארכיונים מאפשרים לגלות מועמדים רבים. בהולנד, לדוגמה, יש טופס שמילאו שורדי שואה לאחר המלחמה והם היו צריכים למלא את מקום המחבוא שלהם בזמן הכיבוש הנאצי. כך, מן הסתם, אפשר לאתר מייד מאות מועמדים לתואר חסידי אומות העולם ולתחקר את הצאצאים.
ולסיום, צריך להגדיר מישהו שיהיה בעל המלאכה. המשימה לא פשוטה, וישנן הרבה בעיות מורכבות שדורשות פתרון, אך בעבודה משותפת של כמה ארגונים שפועלים לשמר את זיכרון השואה, ניתן להעניק בצורה הוגנת וצודקת לעוד אלפי חסידי עולם את הכבוד המגיע להם מהעם היהודי כולו, אף אם הם עצמם כבר לא יוכלו לזכות לראות זאת.

הכותב הוא כלכלן ויזם בחברת הזנק.
פועל בהולנד לטובת הכרה בחסידי אומות העולם