ישראל חייבת לתקוף לפני ארה"ב - או שנהיה בצרות

אנחנו מחכים לאמריקנים כמו למשיח, אבל אם ארה"ב תבוא להציל אותנו - נהיה בצרות. הימין האמריקני זועם על "מלחמות לא לנו", וכל דקת המתנה מחזקת את האיראנים. הניתוח הגיאופוליטי מגלה: אם לא נפעל עכשיו, נשלם מחיר דמים כפול: צבאי ומדיני.

השיח הישראלי שבוי באשליה מסוכנת: אנחנו מחכים לאמריקנים, מקווים שטראמפ יסגור עבורנו את הסיפור האיראני. אבל בראיון עומק שקיימתי בפודקאסט "על המשמעות" עם האסטרטג עומר אללי, מתברר שהמציאות מורכבת והרבה פחות אופטימית.

אם ישראל רוצה לשרוד, היא חייבת לתקוף את איראן בעצמה, ועכשיו. אללי מנתח את מפת האינטרסים בוושינגטון ומגלה תמונה עגומה עבור מי שבונה על "הדוד סם". נכון, טראמפ מדבר גבוהה־גבוהה, אבל האינטרס העליון שלו אינו המזרח התיכון, אלא סין. כל טיל מיירט, כל נושאת מטוסים וכל דולר שמושקע במפרץ הפרסי הם משאבים שנגרעים מהחזית החשובה באמת בטייוואן. וכאן טמונה המלכודת האסטרטגית של ישראל.

אם נמתין לאמריקנים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מול שוקת שבורה. האיראנים לא מחכים. הם משקמים את יכולות הטילים שלהם בקצב מסחרר, עוברים לדלק מוצק שמאפשר שיגור מהיר, ובונים מחדש את מה שנהרס במבצעים קודמים. הזמן לא פועל לטובתנו. כל יום שעובר הוא יום שבו האיום הופך קטלני יותר.

אבל יש סכנה גדולה יותר מהתחמשות איראנית: הסכנה של התערבות אמריקנית מוקדמת ומיותרת. תארו לעצמכם תרחיש שבו ארה"ב בכל זאת מחליטה לתקוף, בגלל לחץ פוליטי או הסלמה מקומית. זה עלול להיות סיוט תדמיתי ומדיני.

בימין האמריקני העמוק, זה שמובל על ידי דמויות כמו טאקר קרלסון, מתחזק הנרטיב הבדלני והאנטי־ישראלי, בטענה פשוטה ורעילה: "ישראל היא נטל שגורר אותנו למלחמות מיותרות. בנים אמריקנים מתים כדי להגן על מדינה שלא מסוגלת להגן על עצמה". אם חיילים אמריקנים ימותו על אדמת איראן, הנרטיב הזה יתפוצץ. ישראל תיתפס כגרורה, כנטל אסטרטגי, כמי שמשתמשת בדם אמריקני לצרכיה. זה נזק ארוך טווח שעלול לפגוע בברית האסטרטגית עם ארה"ב, דווקא מצד הבייס הרפובליקני שהיה תמיד המשענת שלנו.

המחאות באיראן יוצרות כאוס פנימי, הכלכלה שם על הקרשים, ותוכנית הגרעין נמצאת בנקודה קריטית אך פגיעה. ישראל הוכיחה במבצעים קודמים שיש לה היכולת לפגוע בלב המשטר בטהרן. אנחנו לא צריכים את המפציצים האמריקנים; אנחנו צריכים את האומץ הישראלי.

פעולה ישראלית עצמאית, חדה וכואבת, תשיג שתי מטרות בו בזמן: היא תסיר את האיום האיראני המיידי, והיא תשדר לעולם (ולאמריקה בפרט) שישראל היא מעצמה עצמאית, שיודעת להגן על עצמה בכוחות עצמה. זה המסר היחיד שישתיק את טאקר קרלסון ויחזיר את ההרתעה הישראלית.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות "הילד שצריך בייביסיטר". אנחנו חייבים להיות הבוגר האחראי שלוקח את גורלו בידיו.