איחוד בנט־איזנקוט־לפיד: מפץ גדול או נפילה?

בזמן שמועד הבחירות לכנסת הולך ומתקרב, בעוד רוב הסקרים מראים שהסיכוי שגוש נתניהו יזכה ברוב של 61 מנדטים הוא די אפסי - התרחיש שבו גוש מתנגדי נתניהו ללא המפלגות הערביות צפוי לזכות ברוב של 61 מנדטים הוא אפשרי ביותר.

במצב זה, אף על פי שהליכוד צפויה להיות המפלגה הגדולה בכנסת הבאה, עם 25 מנדטים ויותר, נראה שנתניהו צפוי שלא להמשיך לכהונה נוספת בראשות הממשלה, והדרך לניצחון של גוש "רק לא ביבי" סלולה. מה גם שהסקרים די סטטיים בשלושת החודשים האחרונים, כך שנראה שאם לא יהיו שינויים פרסונליים ומפלגתיים, המצב הקיים צפוי להישאר זהה פחות או יותר.

אולם בעוד סיכויו של גוש מחנה מתנגדי נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה הוא גבוה, מגיע הפרסום בדבר הצעתו של יו"ר מפלגת "ישר" גדי איזנקוט לראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט וליו"ר יש עתיד יאיר לפיד לאיחוד של שלוש המפלגות שלהם לרשימה אחת גדולה.

נכון להיום, על פי הסקרים, בנט מקבל יותר מ־20 מנדטים ואילו מפלגותיהם של לפיד ואיזנקוט מקבלות קצת פחות מעשרה מנדטים כל אחת. תיאורטית, המפלגה המאוחדת צפויה לזכות ב־40 מנדטים. מטרת המהלך של איזנקוט, שלו על פי הפרסומים הוצע מקום שני אצל בנט וראשון אצל לפיד, היא למעשה להביא למצב שבו תהיה מפלגת מרכז גדולה כל כך, שכלל לא יהיה ספק מי ירכיב את הממשלה הבאה.

בעוד על פניו נראה שמדובר במהלך הגיוני ומתבקש, נראה שמהלך שכזה אינו בהכרח המהלך הנכון כדי להביא לניצחון בבחירות, וייתכן שהוא צפוי להיתקל בקשיים לא מבוטלים. ניסיון העבר מלמד שרוב הסיכויים שהאיחוד קטן מסך חלקיו, והרשימה המאוחדת עשויה לזכות בהרבה פחות מנדטים מאשר מצב שבו שלוש המפלגות רצות בנפרד. לכל זכור היטב האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו טרם בחירות 2013, שהבטיח יותר מ־40 מנדטים והסתיים ב־31 בלבד. גם כאן, בעוד האיחוד בין איזנקוט ללפיד הוא מהלך טבעי שבוודאי לא יגרע מנדטים זה מזה, איחוד עם בנט - שנתפס כפוליטיקאי מגוש הימין וכבר כעת מצליח לקחת לפחות עשרה מנדטים ממצביעי גוש הימין בבחירות 2022 - צפוי לגרום לאיבוד קולות רבים מקרב מצביעי ימין. אותם אנשי ימין, שמאסו בנתניהו ורוצים אלטרנטיבה ימנית אחרת, עשויים לחזור לחיק הליכוד, ובתרחיש אחר אף לתמוך במפלגת ימין חדשה שתקום בהובלת דמות חדשה מקרב מחנה ימין, כגון תת־אלוף (מיל') עופר וינטר. מצב שכזה, יחד עם איחוד בין עוצמה יהודית בראשות בן גביר (שמתקרב לעשרה מנדטים בסקרים) והציונות הדתית בהובלת סמוטריץ' (שנמצא סביב אחוז החסימה), עשוי להוביל לשינוי משמעותי במאזן הכוחות הבין־גושי ואף להביא לניצחון נגד כל הסיכויים לגוש נתניהו.

מנגד, אם בנט יוביל את הרשימה, לא מן הנמנע שתומכיהם של איזנקוט ולפיד, שאינם מוכנים להצביע למפלגה בהובלת איש ימין כבנט, יעדיפו להעביר את תמיכתם למפלגת מרכז־שמאל אחרת. מי שבוודאי יכול לחזור להיות רלוונטי בסיטואציה שכזו הוא יו"ר כחול לבן בני גנץ, שכרגע נמצא מתחת לאחוז החסימה. אך לא מן הנמנע שתרחיש בחירות 2021 יחזור על עצמו, אז ברגע האחרון עלה גנץ ממצב של סביב אחוז החסימה וסיים כהפתעת הבחירות עם שמונה מנדטים. ותזכורת קטנה: גנץ כבר הכריז שהוא לא בכיס של שום גוש, דבר שהופך את המערכת הפוליטית למורכבת הרבה יותר.

לסיכום, בהתאם למונח הרכב מנצח לא מחליפים, נראה שכדאי יהיה למחנה "רק לא ביבי" להשאיר את המצב על כנו, אם הוא עדיין חפץ לנצח בבחירות הבאות.

ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ועמית מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS). מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"