יובל לטבח דאמור: בין שתי לבנון

לפני 50 שנים בדיוק, ב-20 בינואר 1976, התחולל בעיירה הלבנונית דאמור טבח מחריד. פעילי אש"ף רצחו מאות נוצרים, רובם הגדול אזרחים לא חמושים. אלפי פורעים אנסו ושחטו, ירו בראשי הילדים מטווח אפס וחיסלו כל נוצרי שנקרה בדרכם, לקול קריאות "אללה אכבר". טבח דאמור נחשב לטיהור האתני הראשון במלחמת האזרחים הלבנונית, וזכרו לא מש עד היום.

הדיוק ההיסטורי מחייב לציין שגם הנוצרים הלבנונים פרעו בעדות לבנוניות אחרות - לפני טבח דאמור ואחריו - אולם דווקא חלוף יובל שנים מאירועי הדמים בדאמור מחייב לבחון מה השתנה ומה לא השתנה במרחב הסובב אותנו.

גם ב-2026 ההישרדות במזרח התיכון תלויה בכוח ובנכונות להפעיל אותו. דיבורים מתקתקים על שלום תמורת ויתור לא עבדו אז, ולא עובדים עכשיו. גם הברבריות של הסובבים אותנו לא נעלמה לשום מקום. אם כבר, היא רק עלתה. טבח 7 באוקטובר הדגים שהאכזריות של טבח דאמור הועברה מדור לדור, והיא למעשה המורשת היחידה של אלה המכונים פלסטינים.

כוחם של הנוצרים בלבנון פחת ב-50 השנים האחרונות, וכתוצאה מכך גם קרנם ירדה משמעותית. הם - ועתידם - תלויים בבריתות עם כוחות נוספים, אף יותר מאשר ב-1976. טבח דאמור דחק בנוצרים להתקרב לישראל ולבחון ברית אפשרית עימה. בהתחלה המהלך הזה הבטיח גדולות ונצורות, אך בהמשך, למרבה הצער, הכל התמוטט. השאיפה הישראלית לתמוך בנוצרים ולהכתירם לכוח השולט בלבנון, כדי להוציא את ארץ הארזים ממעגל האיבה, לא צלחה אז.

בחלוף יובל, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, יחסי הכוחות משני עברי הגבול השתנו ללא הכר. עוצמתה של ישראל לפני 50 שנה לא הספיקה כדי להכתיב את כיוון ההתרחשויות אצל השכנה מצפון. כיום ישראל חזקה הרבה יותר, ובשנתיים האחרונות גם נחושה הרבה יותר.

המכות שהפליאה בחיזבאללה ובשולחיו בסוריה ובאיראן חוללו פלאים הן במישור המעשי והן במישור התפיסתי. ארגון הטרור השיעי נחלש באופן דרמטי, וחשוב לא פחות - כל הסיעות בקלחת הלבנונית ראו את פגיעותו והבינו שהשד הפרו-איראני כבר לא נורא כל כך. הן גם הבינו מי באמת יכולה להיות המעצמה הדומיננטית של המזרח התיכון, אם רק תדבק בנחישות שגילתה בשנתיים האחרונות.

התמורות האלה פותחות פתח להיווצרות של ברית מחודשת בין הנוצרים של לבנון לבין מדינת היהודים. הנוצרים זקוקים לחסות הישראלית יותר מאי-פעם, אך גם לישראל יש מה להרוויח, קל וחומר אם הנוצרים יוכלו להביא לשולחן סיעות סוניות ושיעיות מתונות. לבנון כזו תוכל לעבות את שתי הארצות הנוצריות האחרות באזור - יוון וקפריסין - אשר מצאו שפה משותפת עם ישראל במסגרת הברית של מדינות מזרח הים התיכון.

ברית אזורית כזו, המושתתת על כוחה של ישראל ועל יכולתה להקרין את הכוח החוצה, תשתלב היטב במארג הגלובלי, שבו המאמינים הנוצרים הופכים יותר ויותר לבסיס התמיכה המוצק והעקבי של הציונות בארה"ב ומעבר לה.