לפני 20 שנה, ב-25 בינואר 2006, זכה חמאס לניצחון גדול בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. הבחירות היו בשיטה משולבת, כאשר חצי מבין 132 חברי הפרלמנט נבחרו בשיטה יחסית שבה הצביעו כלל המצביעים לרשימה כפי שקורה בבחירות בישראל, והחצי הנותרים נבחרו בשיטה אזורית כאשר הבוחרים בכל אזור בחירה בחרו את נציגיהם לפרלמנט.
לכל היה ברור שחמאס עומד להשיג תוצאה משמעותית בבחירות 2006, אך הסקרים חזו שפת"ח צפוי לנצח בבחירות ולהרכיב את הממשלה הבאה. סקר שערך פרופ' חליל שקאקי הראה שפת"ח צפוי לזכות ב-42% מהקולות (נתון השקול ל-28 חברי פרלמנט), לעומת 35% (23) לחמאס, וכי בשיטה האזורית מובטחים לפת"ח 18 חברי פרלמנט לעומת 17 לחמאס, בעוד הקרב בין השניים צמוד מאוד על כ-30 המושבים הנותרים.
בסיכומו של דבר העריך שקאקי כי סביר ביותר שפת"ח ירכיב את הממשלה, והסביר שהסיבות להצלחת חמאס הן המיאוס מפת"ח, השחיתות הרווחת ברשות הפלסטינית והעובדה שההתנתקות הישראלית מרצועת עזה נתפסת בקרב הציבור הפלסטיני כניצחון דרך ההתנגדות של חמאס על פני דרך תהליך השלום הכושל של הפת"ח.
חמאס אף זכה לסוג של לגיטימציה מהאדם הפופולרי ביותר בשעתו ברחוב הפלסטיני, איש פת"ח מרואן ברגותי הכלוא בישראל, שהצהיר כי חמאס הוא שותף לגיטימי בממשלה הפלסטינית, וכי יש להמשיך במאבק המזוין עד להשגת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים.
בדומה לשקאקי, גם במערכת הביטחון הישראלית, שעקבה היטב אחרי הבחירות הפלסטיניות, העריכו בסבירות גבוהה שפת"ח תנצח ברוב קטן. באמ"ן אף נתנו סיכוי נמוך לתרחיש שבו חמאס מנצח בגדול ומרכיב את הממשלה הפלסטינית החדשה, תרחיש שבו הרשות הפלסטינית הופכת דה-פקטו לחמאסטן. אולם תחזיות לחוד ומציאות לחוד.
בתום ספירת הקולות, כאשר שיעור ההצבעה עמד על 77%, התברר שחמאס זכה ב-74 מושבים בפרלמנט לעומת 45 בלבד לפת"ח. בעוד בשיטה היחסית הקרב היה די צמוד וחמאס זכה ב-44%, לעומת 41% לפת"ח (תוצאה שהקנתה לחמאס 29 מושבים לעומת 28 לפת"ח), בשיטה האזורית זכה חמאס לניצחון כביר של 45 מושבים לעומת 17 בלבד לפת"ח.
אף שסקר שנערך מייד לאחר ניצחון חמאס הראה שרוב הציבור הישראלי (48% מול 43%) תמך בלדבר עימו אם יוביל את הרשות הפלסטינית, החליטה ממשלת ישראל שלא לקיים שום משא ומתן איתה כל עוד חמאס יהיה חלק ממנה, ומ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט הצהיר שרשות פלסטינית שיש בה חמאס אינה פרטנר.
אולם התגובה שיותר מכל העניקה אז והיום משנה תוקף להשלכות של ניצחון חמאס היתה זו של יו"ר הליכוד דאז בנימין נתניהו, שכאמור התנגד לנסיגה חד-צדדית מרצועת עזה ומציר פילדלפי שלא במסגרת הסכם עם הפלסטינים.
בעקבות ניצחון חמאס אמר נתניהו כי זהו היום שבו הוקמה מדינת חמאסטן, מדינת אסלאם קיצונית החורטת על דגלה את השמדת ישראל. נתניהו אף הזהיר מפני אלו שאומרים כי תנועת חמאס תשתנה ותהפוך למתונה יותר: "זה גם מה שאמרו על האייתוללות כשתפסו את השלטון באיראן ועל הטליבאן כשהשתלטו על אפגניסטן. זה לא קרה שם ולא יקרה כאן".
לסיכום, חבל שבהמשך הדרך כראש ממשלה בחר נתניהו שלא ליישם את תפיסתו מינואר 2006, כאשר בהנהגתו התאפשר לחמאס לבנות צבא טרור על גבולה הדרומי של מדינת היהודים. בעוד במערכת הביטחון העריכו שפניו של חמאס לרגיעה, היה על נתניהו להיזכר בדברים שאמר לאחר ניצחון חמאס בבחירות, דבר שבוודאי היה מסייע לסכל ואולי אף למנוע את טבח 7 באוקטובר. נקווה שהלקח לעתיד נלמד היטב.
ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ועמית מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS). מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו